אז סוף השנה הגיעה ואיתה הפרידות... :(
בית הספר התחיל בעשר, הייתה אסיפה שכבתית באודיטוריום שבה אמרו תודות, חילקו את התעודות של ״הצטיינות יתרה״, מה שגורם לי לחשוב... בית הספר מנסה לרמוז לאותם אנשים ללמוד פחות?! חחחחח
היה נחמד למרות הרעש ואז כל אחד הלך לכתה שלו...
לפני ההתאספות בכתה אני ואופיר (מהכתה שלי) הלכנו להביא מחדר המורים עוגה שאמא שלי ואני הכנו לכתה לכבוד הפרידה.
 |
| הצבעים היו אמורים להיות של דגל איטליה אבל יצא יותר דומה לדגל אירלנד חחחחח |
וכשאני מחזיק את התבנית עם העוגה כבר נפרדתי מכמה מורים כולל המנהלת, סגנית המנהלת, היועצת ורכזת השכבה... שלהן אני חייב המון תודה על התמיכה במהלך תהליך המיונים :)
בכתה המחנכת שלי אתי סיכמה את השנה ואז כמה תלמידים אמרו לי ברכות פרידה ולמרות הצחוקים ואולי בזכותם הרגע הזה הפך בעיני למרגש.
לפני שחילקו את התעודות גם אני סיכמתי ואמרתי שהייתה לי אחלה של שנה וכבר הבטחתי שאני אבוא לבקר בתיכון בדצמבר בחופשת החורף שלי, אחרי הדברים האלה חילקו לנו את התעודות, אכלנו מהעוגה ואיש איש הלך לביתו.
ממה שקרה לי באותו יום (לא הכל כתוב כאן כמובן מוחעחע) הבנתי שכמות האנשים והחוויות שהייתי מעדיף למחוק מהזיכרון בטלה ומבוטלת לעומת כל הרגעים, החוויות והאנשים שאני לעולם לא אשכח.
עכשיו כשאני בחופש מוחלט ההכנות לטיסה ולחיים בקולג׳ תוספות קצב מסיבי יותר אבל זה לא מונע ממני ליהנות ולהפיק את המיטב מהחופש (ישנתי 13 שעות רצוף שמבחינתי זה היה הבלתי אפשרי עד לא מזמן).
כייף לקרוא!!!
השבמחקאיטליה או ארלנד....נגמרו הסוכריות האדומות...