יום שלישי, 1 באפריל 2014

טיול שנתי, למידה מניסיון וסיאסטה, כי כואבות לי הרגליים.

עבר מלאאאא זמן מאז הפוסט האחרון...
 אז אחרי שכתבתי את הפוסט הקודם חזרתי לדויינו וזה אומר שוב פעם לארוז ושוב פעם לפרוק ואני כבר כל כך מיומן במלאכת ההכנה למסעות שאני מתגאה בעובדה שאני מסוגל לארוז כל מה שצריך לנסיעה בחשכה מוחלטת בפחות מחצי שעה (סקוט השותף שלי לחדר ישן).
השבוע הראשון בקולג' היה מאוד מפתיע בשבילי, ציפיתי שהמעבר יהיה קשה יחסית, אחרי הכל פספסתי שני ימי לימודים כשכמעט כל שיעור במערכת של הIB הוא משמעותי עם התקדמות בחומר ולא הכנתי שיעורי בית או למדתי באיזושהי צורה. בטיסה חזרה כבר ממש התכווצתי נפשית כמו שמתכווצים לפני שמגיעה המכה. אבל המכה לא באה, והכל עבר חלק והסתדר מצויין, ביום הלימודים למחרת אחרי הנחיתה הרגשתי כאילו בכלל לא נעלמתי מהקולג'.

ביום שבת בבוקר בבוקר השקמתי (לפני השמש) כדי לארוז (שוב פעם) ולעשות את טקס ה-אתה עולה למטוס עוד כמה שעות הקבוע שלי שכולל מקלחת ארוכה, התרוצצות במגורים שלי ללא סיבה וסידור הארון כדי להירגע (אמא בטח גאה חחחח) ובשש בבוקר עליתי על אוטובוס ומהאוטובוס רכבת ומהרכבת עוד אוטובוס ומהאוטובוס מטוס ומהמטוס עוד נסיעה של שלוש שעות במיני ואן ורק אז תשוש, מרוט, עייף ומחוייך. אחרי בערך 18 שעות של נסיעות וטיסות מצאתי את עצמי בבית של ה-קו ייר שלי מספרד - לוסיה שנמצא בקאת'רס (Cáceres) שבספרד.
כל הנסיעה הזו הייתה חלק ממשהו שנקרא project week, זה המקביל לטיול שנתי בתיכונים בארץ רק שיש כמה הבדלים: דבר ראשון התלמידים מתארגנים בקבוצות של בערך שמונה אנשים, לא כולם מטיילים לאותו מקום ביחד. חוץ מזה התלמידים הם אלה שמתכננים את הטיול ולא המורים ודבר שלישי כל הטיול עצמו מבוצע בלי שום נוכחות (פיזית) של המורים או ההנהלה. כל זה מוביל לכך שהטיול השנתי של הקולג' שלי הוא בעצם קבוצות של תלמידים יוצאות לחמישה ימים מהקולג' לטיול במקום חדש באירופה תוך שהם חייבים לעשות פעילויות שכוללות לפחות 2 מתוך השלוש: פעילות ספורט, יצירתית והתנדבותית.

את כל יום שבת העברנו בתחבורה ונסיעות: אוטובוס מדויינו למנפלקונה, משם רכבת (כבר לא זוכר לאן), אוטובוס לשדה התעופה, המתנה של חמש שעות בשדה התעופה ואז טיסה למדריד ואז עוד נסיעה של שלוש שעות במיני ואן וסוף סוף בשעת לילה מאוחרת הגענו לבית של לוסיה.

מיום ראשון ועד יום שלישי טיילנו בעתיקות של תיאטרון רומי וזירת קרבות של גלדיאטורים, למדנו קצת ספרדית, (ola guapa, che aces esta notche? יש לי מלא שגיאות כתיב נא להתעלם אבל זה אומר:"שלום יפה, מה את עושה הערב?") התנדבנו בבית מחסה לכלבים, הלכנו למוזיאון על האימפריה הרומית ולמוזיאון עם ציורים מהמאה ה-16 ולסיום טיילנו בטבע שמסביב לעיר של לוסיה, נוף של דשא גבוהה וסלעים גבוהים הרבה יותר, קינים של חסידות, חורי קבורה עתיקים בסלע ומקומות של קיום טקסים עתיקים שכוללים שפיכת דם לאור ירח מלא (אני לא צוחק זה מה שהמדריך אמר שהארכיאולוגים מעריכים) וציורי קירות נסתרים בתוך הסלעים מזמנים של לפני האמפריה הרומית. אמא של לוסיה כל יום בישלה לנו אוכל ספרדי ובאחד הערבים התעקשה שכולם ישבו ביחד בסלון ומוגי (מונגוליה), קארלוס (ונצואלה), לוסיה (ספרד) ואני ננגן לה מוזיקה, אחרת אין אוכל מחר חחחחחחח.
מוגי (מונגוליה) ואני
זה יצירת אומנות שאומן ספרדי מפורסם השאיר שם - זו תיבה שאנשים נכנסו אליה וחשבו על מה שהם הכי רוצים, אחר כך האומן אטם את התיבה ואמר שכשהטכנולוגיה תהיה מפותחת מספיק כדי להפוך כל מחשבה למציאות הם יפתחו את "קופסאת השימורים של המחשבות" וישתמשו במחשבות ששם.
תמונה קבוצתית
קרלוס (סניור) מונצואלה
ולדמורט היה קיים גם ברומא... שניהם נראים בול אותו דבר!!! אפילו לשניהם אין אף!
לוסיה מספרד מסבירה לנו איך חיבקו עמודים בתקופה הרומאית... *-*

לוסיתניה בפוזת הנמר
מוגי בפוזת הגלדיאטור
ביום רביעי בבוקר לוסיה נשארה אצלה בבית והשאר היו בדרכם על מטוס חזרה ממדריד לאיטליה, חוץ ממני ומלוסיתניה (מאי קטן שבין אינדונזיה לאוסטרליה) אנחנו נמנמנו לנו בעוד הרכבת בא אנו יושבים עושה את דרכה הארוכה ממדריד לברצלונה!!
אחרי הפרוג'קט וויק יש לתלמידים עוד 4 ימים שמיועדים למנוחה או טיולים נוספים באופן עצמאי אז לוסיתניה ואני החלטנו לבלות עוד יומיים בברצלונה :)
בבוקר הגענו, גמורים מהנסיעה ומהלילה של ההמתנה לרכבת (שלא היה מי יודע מה). מצאנו את המוטל מטיילים שלנו הנחנו את התיקים ונחנו לכמה שעות, אחרי צבירת הכוחות הזו הלכנו לראות את ברצלונה, טיילנו בכיכרות, בשווקים, בכמה מוזיאונים (להרבה מהם אפשר להיכנס בחינם בזכות כרטיס התלמיד שלי!!) טיילנו הרבה ביום הראשון והנה כמה תמונות:



כיכר קולומבוס
מוזיאון המדע
המוזיאון של פיקאסו



בקניון שהיה פעם זירת מלחמות שוורים

ביום השני בברצלונה החלטנו להתפצל, לוסי (שהיא חולת כדורגל מלידה), היא הלכה לבדה ליום טיול באיצטדיון הכדורגל של ברצלונה ואני (שאני ממש חולה סוראליזם) לקחתי לבד רכבת לעיר פיאוגרס והעברתי את כל היום במוזיאון של סלבדור דאלי!!!
דבר ראשון למדתי להאריך חברה של עוד מטייל איתך במקום זר, בשעה הראשונה כשהייתי צריך להסתדר עם הניווט והזרים שמסביבי עוד בתוך ברצלונה לפני שעליתי לרכבת הכל הרגיש שונה, למרות שהכל הסתדר כמו שצריך וניווטתי נכון את דרכי בין ההמונים זה פשוט דרך שונה לטייל לבד או עם עוד בנאדם, ואת שתי הדרכים אני אוהב...
עכשיו למוזיאון: וואו! אף פעם לא דמיינתי שאני אהיה שם ובכל זאת מצאתי את עצמי מהלך בין המלאך הסוריאליסטי לממלכת השמיים ועד ל"עלייה". לא ידעתי שלסלבדור צייר תערוכה שלמה על ישראל והעלייה לארץ אז לעלות לקומה השלישית, ככה לקראת הסוף של המוזיאון כשאתה הכי לא מוכן אתה נכנס למסדרון עם הקירות השחורים והמילה ALIYAH כתובה בלבן. ופתאות אתה מזהה אוניות מעפילים ומעברות וחיילים ואת הרצל ובלי שאתה מרגיש עולה לך על הפנים החיוך של "סלבדור דאלי צייר לי את הבית" - זה חיוך די נדיר כשחושבים על זה אבל גם אני חייכתי אותו.
עם פרוטריט של פיקאסו ע"י דאלי


"ממלכת השמיים" - ציור תקרה ע-נ-ק

זה פסלים שמפוזרים בחדר גדול וכשמסתכלים דרך העדשה זה נראה כמו פנים

מתוך עלייה

הרצל כותב את מגילת העצמאות (מתוך עליה)

אחרי הטיול השנתי החזרה ללימודים לא הייתה הדבר הראשון שרציתי לעשות אבל הי! תמיד יש את הסופ"שים ושני סופי השבוע האחרונים היו ממש מדהימים: לפני שבועיים בשישי ושבת היה לנו MUN - Model of United Nations. זה פעילות חובה בכל הקולג'ים, מה שעושים זה כל תלמיד מקבל מדינה והוא הופך להיות הנציג שלה בוועדה באו"ם. אני הייתי הנציג של ניגריה בועדת הביטחון. הדבר הזה זו חוויה שאני לעולם לא אשכח, כולם לבשו בגדים פורמליים (נראנו כמו קטע מפרק של הסדרה Suits), כולם היו חייבים לדבר בשפה מאוד מאוד פורמלית ולדבר באופן הביוקרטי שמדברים באו"ם (to raise a motion, a point of follow up, moderate coccus) הם רק שלושה מושגים מתוך הרבה שהייתה צריך להבין היטב כדי לשרוד את הדיבייטים. הMUN נמשך יומיים (שישי-שבת) ביום הראשון ועדת הביטחון דיברה בנושא מלחמת האזרחים בסוריה, כבר מההתחלה כולם הבינו די מהר את הצדדים, כי כל ישיבה כזו נפתחת בנאום קצר מכל נציג. למשל אני הייתי ניגריה, אז הייתי צריך להתעלם באופן טוטאלי מדעתי האישית בנושא וכמו נציג מיומן להציג את הדעות והטיעונים של ה-delegation of Nigeria. ביום הראשון עוד לא הייתי כל כך אקטיבי, היה קשה להתרגל לכל הנהלים, למתיחות ופיזוזי המילים הלוך ושוב, היום הראשון נגמר ללא resolution, או הסכם, סוריה סירבה לחתום על כל הסכם שלא מאפשר לאסד להישאר בשלטון (מה לעשות הנציגה של סוריה עשתה את המחקר שלה טוב). ביום השני דיברנו על הקונפליקט הסינו - יפני, מחלוקת על כמה איים עם פוטנציאל גדול לנפט בין סין יפן וטאייפי. עכשיו ניגריה היא במצב של ניאו-קולוניזם תחת בריטניה זאת אומרת שכל עמדה שבריטניה לוקחת אני איתה, מה שקרה זה שהנציג של בריטניה בלילה לפני לא ישן מספיק ובמהלך הישיבה הוא פשוט נרדם על השולחן חחחחחחח, בקיצור הנציגות של ניגריה לקחה עמדה שלוותית והתחילה לנהל בין יפן לסין משא ומתן למורת הרוח של הנציגות של ארה"ב. המשא ומתן שניהלתי הסתיים בresolution שנחתמה גם על ידי יפן וגם על ידי סין ועל ידי מספיק מדינות ובהצבעה ההסכם עבר ברוב גדול. בטקס הסיום גם קיבלתי ציון לשבח בתור מי שניהל את המשא ומתן בקונפליקט הסינו יפני.
נכון, המודל שלנו הוא לא מדוייק, ההסכם שכתבנו כנראה לא היה עובר בוועדת הביטחון האמיתית, וניגריה גם בדרך כלל לא הייתה לוקחת עמדה של ניהול המשא ומתן בין סין ויפן. אז לא הינו מדוייקים, אז מה? המטרה זה לא הדיוק, המטרה זה להיכנס לנעליים של האנשים ש(מייצגים את האנשים ש)מגלגלים את העולם הזה, להרגיש את התחושה של המנהיגות, וגם לדעת כמה זה קשה לייצג גוף שאתה ניבדל ממנו ולא בהכרח מסכים איתו.
ניגריה!!!!
יום ראשון לועידה - אסאד, לשבור את הלשון ועניבת גריפינדור
יום שני לועידה - במהלך immoderate coccus סין, יפן, אוסטרליה, ארה"ב וניגריה עושים שינויים אחרונים בresolution לפני חתימה. 
בסופ"ש האחרון חגגנו חג הודי שנקרא HOLI, הולי זה בעצם חגיגות בוא האביב בדת ההינדו, אז כולם לבשו חולצות לבנות, ישבנו במעגל גדול על הדשא, עצמנו עיניים והקשבנו לתפילה ששרו ההודיות שבקולג'. אחרי זה כולם נעמדו, התחילו להשמיע ברמקולים גדולים מוזיקת בוליווד ואז אנחנו, כמו בסרטי בוליווד לקחנו בלוני מים ואבקות בכל מני צבעים (הרבה קמח + צבע מאכל) והתחלנו מלחמת מים\צבע ענקית שבסופה כולם היו ממש מחוייכים צבעוניים רטובים ושמחים. אז כדי להוריד את הקמח מהבגדים רצנו לפורטו וקפצנו לים :) בקיצור היה מדהים, משמח אותי לחשוב כמה סביבת המחייה הבינלאומית מלמדת אותי דברים שבחיים לא הייתי לומד בארץ, בעיקר הסביבה הזו מאפשרת לי להתנסות בדברים האלה ועל זה לא הייתי חושב בכלל בארץ.
מתפללים עם סנהה לפני שנרטבים
תמונה קבוצתית

תאתי מברזיל ואני



במהלך הקרבות... :)

דבר אחרון אחרון אחרון... וזה מסר שמיועד למישהי מיוחדת אי שם בארץ הקודש: זירו ייר יקרה שלי, prima!, אני שולח לך חיבוק ענק, בינלאומי, מקבל ומאוד מאוד אוהב בשם כל הקולג'!!!

  אוהב ומתגעגע, הקיץ כבר קרוב, איתן.