יום שבת, 20 ביולי 2013

זה פוסט בלי כותרת!!!

חחחחחחחח פשוט כי אין לי רעיון :)
הזמן האחרון עובר מהר ולאט, זה לא סותר, פשוט לאט מהציפייה לday one בקולג׳ ומהר כי יש הרבה דברים להספיק...

מאז שלא עדכנתי עברתי הרבה חוויות נהדרות אז הנה כמה מהן:
קונצרט גיטרה אחרון ביותר: כמיטב המסורת המורה שלי לגיטרה (שאיתו אני לומד לנגן מכתה ג') עשה קונצרט סוף שנה של התלמידים שלו במרכז "אלי כוהן" בכפר סבא, היה נחמד וזו הייתה הפרידה הרשמית שלי מהשיעורים עם יעקוב המורה וממנו. הנה קישור שלי מנגן :) http://www.youtube.com/watch?v=-tTi_V7KD5Y

בפעם הראשונה בחיי הייתי במוזיאון יד ושם עם סבתא אסתר, סבא משה ואמא חנה. אני חייב לומר שאני נכנסתי לשם בהרגשה של: "מה הם רוצים ממני?" ו-"עכשיו קיץ... מה הקטע לתקוע לי את השואה בקיץ?" אבל ככל שנכנסתי עמוק יותר למוזיאון הבנתי שאין קשר בין הצורך לזכור ובין עונות השנה. כשנכנסתי ציפיתי פשוט לעבור בין הרבה קטעי מידע כתובים עם עובדות יבשות ותמונה או שתיים אבל ממש טעיתי, כל המוזיאון היה מלא בסרטונים עם עדויות אישיות של ניצולי שואה מוקרנות על הקירות, סרטים דקומנטריים קצרים, מוצגים משוחזרים אבל בעיקר אמיתיים (אפילו הקור המקפיא בתוך המוזיאון נתן תחושה של צעדת המוות... סתם סתם אני ציני חחחח). למדתי גם הרבה עובדות מאוד מעניינות שלא ידעתי עד היום, למשל שיש עד היום בישראל מדור חיפוש קרובים לניצולי שואה או למשל שניצולי השואה שחיו בגטאות השתמשו במונח מוזלמנים בתור אנשים עור ועצמות, מי שהיה על סף מוות נקרא מוזלמן. לדעתי עשיתי משהו מאוד חכם בסיור במוזיאון, כשנכנסנו למוזיאון בדיוק נכנסה קבוצה של נערים אמריקאים טיפה יותר גדולים ממני אז פשוט הזדנבתי אחריהם והקשבתי לאורך כל המוזיאון להדרכה באנגלית. ככה קיבלתי גם מידע על אירועי מלחמת העולם השנייה והשואה וגם מושגים באנגלית בנושא. סיפור אחד שממש זיעזע אותי שהמדריכה סיפרה היה מתוך עדות של ניצול שואה שהיה במחנה עבודה לקראת סוף המלחמה היהודים ישנו בדרגשי השינה בצפיפות בלתי נסבלת ועירבבו אותם עם פושעים אזוריים שנשלחו בתור עונש למחנות האלה. אז לילה אחד הגיעה משלחת חדשה של אסירים ואסיר אחד ישן לידו, בלילה הניצול מתעורר ומגלה שהאסיר פשוט אונס אותו, היהודי מתחיל לצעוק אז האסיר כדי להשתיק אותו שם לו פרוסת לחם בפה. העד מספר שבאותו הרגע הוא פשוט הפסיק להיאבק באסיר ולא היה לו אכפת מה הוא עושה לו כי הוא ראה רק את הלחם בכל הסיטואציה. צמרמורת...
מי שהיה במזיאון מכיר את המוצג האחרון שם שהוא בעצם חדר שלם, כל קירות החדר מלאים בקלסרים עם עדויות של ניצולי שואה ובמרכזו יש את מעגל התמונות של הניצולי בתיקרה ומתחתיו מין בריכת מים עמוקה. זה היה הסיום הטוב ביותר שאפשר היה לתת למוזיאון, במקום לצאת רק בהרגשה מרירה מהנושא של המוזיאון ופרטיו המוצג האחרון מוציא אותך בהרגשה מרירה אבל מלכדת, עם המשפחה ועם כל היהודים בכללי.
המוצג האחרון- למעלה תמונות של אנשים שניספו בשואה ולמטה בריכת מים.
הרעיון - מים הם סימן החיים, התמונות משתקפות במים, זה מייצג איך הזיכרון של הנספים משתקף בין החיים.


כרזה לכבוד יום הזיכרון לשואה שמאוד אהבתי :)
 הסיור הזה במוזיאון הכניס אותי לעומק של השואה, והחדיר לי את המשמעויות שלה: בפן המשפחתי, היהודי הכולל והאינדיבידואלי. מה שגורם לי לתהות: איך אף פעם במסגרת בית הספר לא הייתי במוזיאון הזה?! מסתבר שהמוזיאון הזה הוא לא חלק חובה בתוכנית הלימודים ואני חושב אחרת. אני חושב שלפני שמתחילים לעשות מסעות בפולין שהערך היחיד שהם נותנים לתלמידים ברובם זה תמונת פרופיל חדשה תחת הכותרת:"מסע לפולין 2013 היה טירוףףף!!!" אז צריך לעשות הקדמה מעמיקה של לפחות שנה בנושא, בלי קשר לבגרות בהיסטוריה, צריך עוד בכיתה ט' או י'  לקחת את כל התלמידים היהודים בישראל (מכל העדות)(וגם תלמידים בישראל שאינם יהודיים אבל מתעניינים בנושא) למוזיאון הזה ולעוד כמה מפגשים עם ניצולי שואה או מוזיאונים אחרים כמו מרתף השואה בירושלים, ממש לגרור אותם ביד כמו שעשו לי...

אתמול חזרתי מסמינר הכנה של uwc. היה מאוד מעניין, כיף ומרגש.
בבוקר יום חמישי השקמתי בחופש הגדול וקמתי בחמש וחצי בבוקר(?!) בשש וחצי אבא שלי ואני יצאנו מהבית ובדרך לעבודה שלו הוא נתן לי טרמפ לתחנת הרכבת בתל אביב, שם נפגשתי עם עוד כמה first years ונסענו ביחד לאשקלון החמימה. שם כבר התרכזו כל הfirst  years, האחראים על הסמינר ותלמידת שנה שנייה של הקולג׳ בהונג קונג.
שירה (הsecond year של הונג קונג) מכרה במהלך הסמינר צמידים שהכינו נערות
מקמבודיה במקלט לנשים שנמכרו בתור זונות במסגרת סחר בני האדם שמתרחש בקמבודיה.
אז כמובן שקניתי אחד כדי לתת את תרומתי הקטנה למקלט בקמבודיה :)

משם נסענו במיניבוס נסיעה קצרה לקיבוץ זיקים שבו היה הסמינר.
מה שעשינו היה פשוט להשתלט על הקן של השומר הצעיר (שנטשו אותו לכבוד השומריה) בקיבוץ למשך היומיים.
אז הנחנו את התיקים על הרצפה, התיישבנו על  הספות וישר התחילה ההרצאה הראשונה, היה לנו רצף גדול של הרצאות עם ארוחת צהריים נהדרת באמצע עד הערב כולל הרצאה של מיטב שהתרכזה במתן סיטואציות קיצוניות של שיח עם אנשים עם דעות שונות.
בהרצאה הראשונה התחלקנו לקבוצות וכל קבוצה קיבלה משימה, הקבוצה שאני הייתי בה התבקשה לצייר את דמות הישראלי,
אז ציירנו איש עם כובע טמבל, פלאפל, כאפייה ופיאות שיער כמו של החרדים ותלבושת של ערס ונעל אחת צבאית ואחת סנדל עם גרב.
הרוב התעקשו לשים את כל המאפיינים בדמות אחת למרות שאני רציתי לצייר הרבה דמויות שלכל אחת מאפיין שונה :/
במהלך היום הצטרפו לחבורה העליזה מיכל ואלה הsecondi שלי, שיר שלפני חודשיים סיימה את לימודיה בקולג׳ באיטליה וגם נויה שהיא second year אבל אני לא זוכר באיזה קולג׳ וגם גיא שהיא second year של הקולג׳ בנורבגיה.
בערב הזמנו פיצה לכולם והיה ממש כיף סתם כולם ישבו ודיברו, עם הבוגרים והsecond years וגם סתם עשינו שטויות חחחחח. אחרי זה עשינו מדורה בחוץ, צלינו הרבה מרשמלו ועשינו הרבה שחנש"ים (שיחות נפש).
Gli Italiani - האיטלקיים
מימין לשמאל: אלה, שיר, מיכל ואני (נהנים מפיצה איטלקית במיוחד)

אני ויערה (בוסניה *הרצגובינה*) לצד אביה החינני (ויילס)
ביום השני הייתה לנו הרצאה בחוץ על הדשא בנושא ערכי ה-uwc, עשינו אותה בחוץ והיא הייתה מאוד קלילה וחוויתית, אחריה גם נשארנו בחוץ בדשא ושיחקנו משחקי חברה על הדשא (ברוח קיבוץ זיקים חחחחח) ואחרי כמה הרצאות נוספות ניקינו את הבלגן בקן של השומר, ארזנו שקש"ים ועלינו בקפיצה למיניבוס שלקח אותנו לאשקלון ומשם התפזרנו איש איש לדרכו. בקיצור היה ממש מדהים ומהסמינר יצאתי כשאני מרגיש הרבה יותר מוכן ורגוע לדבר האמיתי וגם עייף :)

יום שישי, 5 ביולי 2013

קצת דאגות סרט ופיקניק

אז כן מהכותרת נשמע כאילו יצאתי ל"דייט" למרות שלי ול-UWC יש מערכת יחסים מתוסבכת לא מדובר בזה ;)
את הזמן האחרון העברתי בהרבה דאגות לעתיד הקרוב (ואפילו קרוב מאוד!) בתוך עצמי תוך כדי שאני מתעסק בדברים יומיומיים...

אתמול בערב הלכנו אבא שלי ואני לסרט בסינמה-סיטי גלילות שנקרא "now you see me" (משום מה עיברתו את השם של הסרט ל-"האשליה"). הסרט מספר על ארבעה קוס
מים (אומני תעתועים אם תרצו) שבמהלך מופע חי הם שודדים בנק, ומשם הסיפור מאוד מסתבך... הנה הטריילר של הסרט ואני ממש ממליץ עליו :)
http://www.youtube.com/watch?v=WIpREdkX6F4
הסרט הזה גרם לי להבין (בצורה זו או אחרת) שמאוד קל לעבוד על אנשים בעיניים (זה קל במיוחד לקוסמים) ושבגלל זה צריך לבדוק כל דבר פעמיים ולבדוק את כל האופציות האפשריות. היה לי קשה להאמין שבאמת כל כך קל לעבוד על אנשים כמו שהקוסמים עשו בסרט, אז ביום שבת בבוקר למדתי בשתי דקות קסם מאוד פשוט שעושים רק עם הידיים ומאז אותו בוקר כשהייתי אצל דודה שלי ניסיתי אותו על המשפחה, הרוב אחרי הפעם החמישית והשישית כבר שמו לב לטריק אבל סבא שלי שמתפאר בהיותו מהנדס והוא היה בטוח שהוא יעלה על הטריק בפעם הראשונה עדיין עם ידיים קשורות ;)

אני וג'וני אינגליש חחח
אבא ואני
הסרט...
 היום היה מפגש של כל הבוגרים, ה-second years ואנחנו ה-first years בפארק הירקון, היה ממש מגניב לפגוש את כולם ולפגוש עוד פעם את הבוגרים שהדריכו במחנה ואת הsecondi שלי מיכל היו הרבה דיבורים על הקולג'ים וגם סתם שטויות למשל נועם (ויילס) עידו (הולנד) ואני עבדנו על שחר (ויילס) שיפתח ומעיין (שני בוגרים של הקולג'ים) נשואים והיא האמינה חחחחחח וגם כמעט היה מחבואים אבל עקב חשש מפאדיחות בפני הסקונד יירס זה התבטל חחחח
חוץ מזה גם היה הרבה אוכל (הרבה מאוד), אבל זה לא הפתעה אוכל פשוט מאפיין את UWC :)

מועצת העם בפיקניק (במחסור של טלי ויובל)
מה שקצת ביאס אותי זה שעכשיו כל הפירסט יירס הם קבוצה מאוד מגובשת אבל אני מפחד שהחלוקה לקולג'ים תפרק אותנו הבנתי את זה מאיך שראיתי את הסקונד יירס בזמן הפיקניק, ראו עליהם "שרידים" של גיבוש אבל לא היו להם בדיחות משותפות והרבה צחוקים כלליים. או שהאבחנה שלי נכונה או שכל הסקונד יירס פשוט לא רוצים להפחיד אותנו אז הם שומרים על התנהגות מאופקת חחחח

אוקיי אז לפני כמה פוסטים הבטחתי שאני אכתוב מה אני עומד ללמוד אבל לפני זה יש כמה דברים להסביר...
ב UWC לומדים בתוכנית הIB (בגרות בינלאומית), לכל החוששים הבגרות הזו מתקבלת בכל האוניברסיטאות בכל העולם כולל בישראל. הרעיון של התוכנית הזו היא ללמד את התלמידים איך ללמוד ואז הם ילמדו את החומר לבד, בניגוד למה שקורה במערכת החינוך בישראל שמדלגים על החלק הראשון ומשאירים אותנו ללמוד לבד...
אז אני עומד ללמוד:
עברית (בלימוד עצמי)
אנגלית (ברמה גבוהה HL)
איטלקית (ברמה סטנדרטית SL)
מתמטיקה (ברמה גבוהה HL)
פיזיקה (ברמה גבוהה HL)
כלכלה (ברמה סטנדרטית SL)
ואומנות (אני לא יודע באיזה רמה עדיין)
הקטע הוא ששום דבר מהרשימה הזו לא סגור עדיין... השבוע הראשון שלי בקולג' אמור להיות שבוע בלי לימודים שבו רק מתנסים בכל המקצועות ורק אז עושים את הבחירה הסופית שגם היא ניתנת לשינוי אחר כך.