אז אחרי שעליתי לאוטובוס והגעתי לשדה התעופה בטרייסטה גיליתי שאיתי על הטיסה לרומא יהיו עוד שמונה חברים מהקולג'. כשעלינו לטיסה אני התיישבתי במקומי (ליד החלון!!) ושתי שורות מאחורי ישב מוחמד מפלסטין. אנחנו חיכינו שהמטוס ימריא ובזמן הזה איש מבוגר (בן 60 בערך) ניסה לדחוף את הטרולי הענק שלו בתא התיקים שמעל המושבים, איפה שמוחמד ישב. אחרי ניסיון כושל הוא התחיל להתפרץ על מוחמד ואמר דברים כמו:"תראה איך דפקת אותי יא אידיוט" "בגילך אני טיפסתי הרים וכל מה שאתה עושה זה כלום"... בקיצור זקן עצבני. מוחמד לא ידע מה לעשות עם עצמו ועם האיש שצועק עליו בלי סיבה, והאיש המשיך לצעוק ולצעוק, גם במהלך ההמראה למרות שהדיילים סידרו מקום לטרולי שלו. כל כך התעצבנתי על האיש הזה, עד שכל ה"ישראליות" שלי יצאה החוצה במכה ואני פתחתי את החגורה, נעמדתי באמצע ההמראה והתחלתי לצעוק על האיש שחלאס והבנו ואין לו שום סיבה לצעוק על החבר שלי ולמרבה הפלא זה עבד וכשהאיש החמוץ הבין שלא רק הוא יכול לצעוק הוא נעלם דום :) כשהתיישבתי חזרה האישה האיטלקיה שישבה לידי אמרה לי שיש לי הרבה אומץ לעשות מעשה כזה. אמרתי לה שאני לא חושב ככה אבל האיש הזה לא צדק מההתחלה ורק פגע בכולם ואז היא שאלה אותי אם אני יודע מי זה, כמובן שלא ידעתי מה לי ולאיש עצבני בן שישים שנמצא איתי על אותה טיסה? מסתבר שיצאתי בצעקות על אחד ממגישי החדשות הכי מוכרים באיטליה...
בקיץ הזה הכל קרה כל כך מהר וכל כך לאט בו זמנית וגם כל כך הרבה דברים קרו עד שאתה כבר לא זוכר מה קרה מתי... אני אנסה להיות עקבי אבל יכול להיות שאני אבלבל את סדר האירועים, לא נורא.
חזרתי לארץ, היה ממש מדהים לראות שוב את כולם וגם את אחותי הקטנה אפרת שגדלה כל כך!! כל המשפחה ביחד עם משפחה נוספת יצאנו לנופש ממש ממש מגניב בקיבוץ עין גדי שליד ים המלח, המדבר היה הרבה יותר יפה מאשר בחורף וגם בים המלח היה ממש ממש כיף (ובריא לעור). הדבר היחיד שהפריע לי היה לראות את ההתכווצות של חופי ים המלח, איפה החוף היה פעם ואיפה הוא נמצא עכשיו. העובדה שמהחוף המקורי צריך ממש ליסוע ברכב כדי להגיע לקו המים זה כבר ממש עצוב. משהו לא בסדר קורה שם ואף אחד לא עושה עם זה משהו... איפה קק"ל כשבאמת צריכים אותם? ואיפה הממשלה שהיתה אמורה להידלק לה נורה אדומה ממזמן שתגביל את מפעלי ים המלח?!
 |
| חוף ה"אין ים המלח" |
 |
| בחוף ה"יש ים המלח" |
 |
| מפלצות הבוץ - תמר ואני רדפנו אחרי איתמר מכוסים בבוץ חחחח |
 |
| סלפי על רקע מדברי |
 |
| בניין ליברמן |
יש כל כך הרבה אנשים שבגללם (או בזכותם) אנחנו כולנו איפה שאנחנו, אין טעם לחפש אשמים ללמה אנחנו כאן, כי זה לא נגמר. במקום זה צריך לחפש תשובה ל"איך אנחנו יוצאים מכאן ולאן?".
אני לא רוצה לפרט בבלוג הזה הרבה על המלחמה, לא בגלל שאני מפחד להגיד את דעתי או משהו כזה, להפך אני מסוגל לחפור לאנשים את הנשמה עם הדעות שלי, במיוחד בפייסבוק, זה הגיע אפילו לרמה שמישהי מסויימת חסמה אותי בפייסבוק ומחקה אותי מהחברים שלה(not offended). אני פשוט לא רוצה שהמלחמה תהיה משהו מרכזי מהפוסט\יומן הזה. אני כן אספר לכם שכמה ידידים שלי מהקולג' לא "ראו בעין יפה" את הישראלים במלחמה. אז היו לי הרבה מקרי "טוקבאק" בפייסבוק, היו לי רגעים קשים לעיתים רחוקות הקבוצה הקטנה של הקיצוניים בקולג' כמעט הוציאו לי את החשק לחזור, אבל מה לעשות? לא עבד להם אני מתרגש לקראת החזרה והם יצטרכו לסבול אותי עוד שנה חחחחח.
מצד שני גם הרבה חברים ואנשים שבקושי דיברתי איתם שאלו מה שלומי והאם אני עוד חי, למרות שיש בזה טיפת מגוחכות במבט ראשון, יש בזה כוונה אמיתית וסקרנות וראש פתוח. וזה מחמם את הלב, לא משנה כמה מצחיקות היו השאלות שלהם...
במהלך הקיץ כמה אנשים מהקולג' באו לבקר בישראל כחלק מסיור: ירדן-הרשות הפלסטינית-ישראל-ויאללה הביתה לשניצל של אמא. אני נפגשתי איתם באחד הימים של הביקור בארץ. נפגשנו בירושלים, שיר (השנה השלישית הישראלית שלי שאירחה אותם), אמה מאיטליה, יו ין מאוסטרליה, דינו מסלובניה ואני. הלכנו ביחד לסיור במוזיאון יד ושם, צחקתי על זה שהייתי שם שנה שעברה בקיץ וזה "סגירת מעגל". אחרי זה טיילנו עוד קצת ברחובות ואז התפזרנו, למרות שרוב השיחות שלנו סבבו סביב נושא השואה, הנאצים והמלחמה בעזה של עכשיו היה ממש כיף לראות אותם, סוג של תזכורת שuwc זה מקום אמיתי ושלא סתם העברתי שנה שלמה בדימיונות.
גם היה לנו מפגש של כל הקו יירס שלי והזירו יירס שלנו בקיבוץ רמת רחל, היה ממש ממש מגניב! את הקו יירס שלי כבר יצא לי לפגוש בקיץ, זאת הפעם הראשונה שפגשתי את שאר הזירו יירס (את נועה פגשתי עוד קודם כדי לדבר על הקולג' עוד בתחילת הקיץ) זה היה עוד סוג של "סגירת מעגל". כל הזירו יירס היו ממש חמודים ונחמדים, משמע: אני מאשר. חחחחח
 |
| קו יירס!!!!! |
למרות כל סגירות המעגל שיש בקיץ הזה הייתי אומר שסיימתי רק חצי מעגל, שזה 180 מעלות, שזה פאי ברדיאנים שזה מתמטיקה. אבל זה מסיפור אחר :)
