לימודים, רמי פתוח ויהודי בודד בגטו?!

בונציה עם נאטצומי, סופיה ורמיסה

לפני שאני מספר על מה עברתי בכל יום אני אספר לכם מה אני פחות או יותר עושה ביום לימודים רגיל:

המערכת פה בנויה על מבנה של שמונה ימים ולא שבעה כדי שכל פעם מקצועות אחרים יהיו בשעות הראשונות וככה התלמידים לא יהיו תמיד עייפים במקצוע מסוים שזה רעיון ממש ממש טוב (רמיזה למערכת החינוך אהמ אהמ). כל יום לימודים מלא פה הוא חמש שעות לימוד משמונה בבוקר עד אחת בצהריים :)

במתמטיקה אנחנו לומדים עכשיו חומר של כיתה ח' בצורה מאוד מהירה כדי לגשר פערים אז ההתמודדות עם האנגלית קלה יותר כי החומר קל.
בכימיה התחלנו ללמוד חומרים יוניים... המורה מונוטונית וכולם כמעט נרדמים אצלה (זה כתה של 12 אנשים בערך אז זה די מביך להירדם באמת חחח) אבל יש אני רושם הכל באנגלית ובמקרה הכי גרוע הולך לגוגל תירגום בצהריים (שניית סגידה לגוגל תירגום ומורפיקס שהביאוני עד הלום).
באנגלית יש לנו מורה אוסטרית ממש מצחיקה, בשיעור הראשון כל אחד היה צריך להגיד את השם שלו ותואר שמתחיל באותה האות כמו השם שלו ומאז אנחנו קוראים אחד לשני לפי התארים האלה:Adorable Andrej, Mysterious Marta וEntertaining Ethan - .
שיעורי אומנות לדעתי הם הכי מהנים כי אנחנו כיתה ממש קטנה (6 תלמידים ומורה קנדית אחת) ולכל אחד יש "ספר שרטוטים" שבו אנחנו מתעדים את העבודה וההתקדמות שלנו ואת התכנונים של היצירות.

דף מספר השרטוטים שלי על העתיד שלי

דף מספר הסרטוטים על משורר שכתב קינה על דויינו ועל ורדים

בשיעורי כלכלה יש לי מורה בריטי מבוגר מאוד (politcly correct חחחח) שחוץ משיעור אחד פחות מוצלח הוא ממש נחמד ובכתה שלו יש רמקולים והוא כל הזמן שם ברקע מוזיקה של כל מיני אומנים בריטים (תמר אחותי הייתה מתה ללמוד אצלו כי הוא שומע אדל כל הזמן).
שיעורי עברית נקראים פה world literature המורה של הכיתה זו המורה לספרדית שהיא גם המחנכת שלי ובכתה יש בערך 15 תלמידים (זה נחשב פה כיתה גדולה) שכל תלמיד לומד ספרות בצורה כללית ואז הוא עושה כמה עבודות שמתייחסות להפרשים תרבותיים בין התרבות שלו ליצירה ספרותית כלשהי וגם על יצירות מהשפה שלו. בשיעור האחרון כל אחד היה צריך להביא שיר מהשפה שלו להקריא אותו לכיתה ולתרגם אותו אז אני הקראתי את "קו העוני" של רוני סומק כי אם למדתי אותו בכיתה ט' ואני עדיין זוכר את כל הסמלים והפרשנויות שלו כנראה זה אומר שאני ממש אוהב אותו.
בשיעורי איטלקית למורה אסור לדבר באנגלית! בהתחלה הייתי בשוק כי בתחילת השיעור הוא פשוט דיבר מהר וזה נשמע כמו ג'יבריש ואז הוא התחיל להצביע על דברים ולהגיד אותם באיטלקית וחזרנו אחריו ובקיצור היום ניהלתי שיחה עניינית עם אחד התלמידים האיטלקים בצורה מוצלחת למדי חחחחח.

ביום שלישי היה השיעורים הראשונים ביותר, המורים הציגו את עצמם וניסו להיות מצחיקים (בדרכם המוזרה של המורים) אחרי זה היה לי taster session שזה בעצם "שיעור ניסיון" בשבוע ההוא הייתי צריך לבחור איזה פעילות ספורט אני רוצה לקחת בתור פעילות השנה כי כדי לקבל את הIB כל תלמיד חייב להשתתף בפעילות ספורט, פעילות יצירתית ופעילות התנדבותית לפחות פעם אחת בשבוע. אז הלכתי לשיעור ניסיון בטיפוס צוקים. קבוצה של 14 תלמידי שנה ראשונה 2 תלמידי שנה שנייה מורה ועוד מבוגר שמנחים את הפעילות ביחד נכנסו לשני מיניבוסים וביחד נסענו 10 דקות לצוק שנמצא ממש קרוב לדויינו ליד איזה אגם ונהר. כשהגענו הסתכלתי למעלה ואז הסתכלתי על האנשים מסביבי ואז שוב פעם למעלה ואמרתי: "אין מצב שאני עושה את זה"... חילקו לנו קסדות, נעליים מיוחדות לטיפוס ומין רתמה לגוף שמתחברת לחבל שעליו מטפסים. המדריך של הפעילות עשה לנו הסברי בטיחות בשפה חדשה למדי: פנטומימה-איטלקית! ולמרבה המזל זה עבד והבנתי איזה קשרים צריך לעשות וכ'ו.. בתום הפנטומימה המורה ביקשה מתנדב שיטפס ראשון ויעקוב מסלובניה התנדב, וברגע שהרגליים שלו חזרו לקרקע מישורית אני כבר התחלתי לטפס והאמת שאני לא מתחרט! ממש נהניתי!! טיפוס זה ספורט מהנה ומאתגר שגם מחזק מאוד את השרירים.
ועכשיו זה הספורט שאני עושה בשביל הIB.

כמה תמונות מהטיפוס:

מקשיבים להדרכה...

ג'ולין (סינגפור) מאבטחת אותי (בלי ידיים?! חחחח)

מטפסים...

נהנים מהנוף (כןכן טיפסתי עם המצלמה בשביל התמונה הזאתי)

 ביום רביעי אחרי הלימודים השיעורי ניסיון המשיכו ואני ואיליה מאיטליה החלטנו ללכת לריקוד (לא היה מתואר באיזה סגנון מדובר אז יצאנו מנקודת הנחה שאם תהיה דרישה להיפ-הופ או משהו בסגנון אז יענו לדרישת הקהל) – טעות חיינו במשך שעה וחצי היינו צריכים להביט בבואה של עצמינו במראה מנסה לחכות תנועות של מדריכה ספרדית שלא יודעת מילה באנגלית או איטלקית חוץ מלספור עד שמונה... בקיצור היה מצחיק

ביום חמישי גם כן – לימודים ואחרי זה שיעור ניסיון של קייאקים. ידעתי לא לצפות למשהו מיוחד כי היה מדובר בקייאיקים בים ולא בנהר... בקיצור בחרתי בטיפוס :) בארוחת הצהריים של אותו היום אני והסקנד ייר שלי הבאנו לחדר האוכל תפוחים ודבש וחילקנו לכולם תוך כדי שאנחנו מסבירים על המשמעות של ראש השנה ומלמדים את כולם להגיד "שנה טובה בעברית".

ביום שישי כבר הייתי עייף בגלל שיעורי הבית הרבים וכל הספורט אז החלטתי אחרי הלימודים שאני וכמה חברים לא הולכים לאוסמיצה (סיפרתי בפוסט הקודם מה זה) בסוף הסתבר הרבה סקנד יירס נשארו בגלל שיש להם משימה מאוד גדולה להגשה להכין שנקראת EE ויש לה חלק גדול מהציון הכולל של הIB. אז כמה אנשים ארגנו סרט בday room של המגורים הכי גדולים כי יש להם מקרן ומערכת סטריאו... הם רצו לשים איזה סרט צרפתי נחמד שראיתי פעם בחטיבה אבל הוא לא עבד ואף אחד לא ידע מה לעשות ואז אני נזכרתי שיש לי את הסרט V for Vendetta שחבר שלי דן הביא לי לפני הטיסה אז פשוט ישבנו 20 ומשהו אנשים וראינו את האיש במסכה מחסל את הקומוניסטים-קפיטליסטים לעתיד של אנגליה למכוניינים הנה טריילר:http://www.youtube.com/watch?v=k_13fFIrhPk.

בסוף הסרט אני רמיסה (הודו) וקרלוס (ספרד נראה לי) חזרנו למגורים שלנו וגילינו שסבסטיאן (שנה שנייה מסלובניה) עשה שם מסיבת תה גדולה כי הרבה אנשים הצטננו. בדיוק הגעתי כשסבסטיאן יעקוב קריסטיאן (כולם מסלובניה) ויאו (סין) פתחו משחק של רמי פתוח (שזה משחק קלפים) אני ישר קפצתי ואמרתי שאני מצטרף בסיבוב הבא (סבתא שלי לימדה אותי את המשחק). הסלובנים הרימו גבה (רמי פתוח במזרח התיכון?!) ושאלו אם אני רוצה שהם ילמדו אותי את החוקים. אמרתי שאני יודע את המשחק מצוין וגם הראיתי להם כמה מצוין אני יודע אותו כשבסיבוב הראשון ניצחתי, וגם בזה שאחריו (יאו פורש) וגם בזה שאחריו אני מנצח. וכך נגמר טורניר הרמי הפתוח.
אני ממש גאווה לאומית חחחחחח...

ביום שבת חצי מתלמידי השנה הראשונה היו בטיול לונציה ורוב תלמידי השנה השנייה עבדו בחדרים שלהם או בסיפרייה על העבודה הגדולה שלהם (EE). אז נשארנו מעט מאוד אנשים בקולג' והעברנו את היום בלהירגע... הלכנו למזח ושחינו בים...

ביום ראשון אני ומרים (Maryam) שנה ראשונה מאיטליה ארגנו ישיבה באודיטוריום רק של ה-primi. בקולג' יש מסורת שנקראת EE friend: זה כמו משחק גמד וענק.. כל פרימו מקבל שם של סקונדי והוא צריך להביא לו מדי פעם מתנות אנונימיות קטנות (שוקולד, שיר, ציור או משהו יותר שימושי חחח) וככה ממשיכים באנונימיות עד November show שזה כמו המופע שהסקנד ייר עשו לנו רק שאנחנו מארגנים אותו בשבילם... כל המטרה של הדבר הזה הוא לתת תמיכה לסקונדי בזמן שהם עומלים על העבודה שלהם (מסכנים חחחח). אחרי זה בערב הייתה לנו עוד ישיבה של כל הקולג' על משהו שנקרא peace one day. זה ארגון של יום השלום העולמי, ב-21.9 מדי שנה יש יום שלפי חוק של האומות המאוחדות חייבים לקיים בו שלום ומאות מיליוני אנשים ברחבי העולם מציינים אותו בכל מיני דרכים שונות http://www.youtube.com/watch?v=4khdQUlNgg4. בקולג' אנחנו הולכים לארגן אירוע די גדול, בצהריים יבואו אלינו תלמידים מכל מיני בתי ספר מהאזור (איטליה וסלובניה) ויעבירו להם ולנו גם הרצאות בנושא של שלום ובעיות עולמיות (בתקווה גם לפתרונות). אחרי זה כל התלמידים בקולג' יסעו לפיאצה המרכזית בעיר טרייסטה ויעלו שם מופע של ריקודים מסורתיים מכל העולם כדי להעלות את המודעות ליום הזה... אני כבר בחזרות לריקודי בוליווד, ריקוד תורכי וריקוד אפריקאי :)

משני ועד חמישי לא היה משהו מעניין כל כך... לימודים ארוחת צהריים ואז שיעורי בית או הסתובבות בכפר.

ביום שישי במקום ללמוד אני ועוד כמה תלמידים הלכנו להנפיק תעודת תושב כדי לקבל אישור להישאר באיטליה לשנה הקרובה. נסענו לטרייסטה באוטובוס... אחרי ההמתנה הארוכה בתור איילפג'ן (תורכיה), רמיסה (הודו), ביאנקה (הונג קונג) סניהה (הודו) ואני החלטנו להישאר בטרייסטה ולהסתובב... הדבר הראשון שסניהה ואיילפג'ן רצו להראות לנו (הם סקנד יירס אז הם מכירים את העיר טוב יותר...) זה חנות עתיקות.
אני החלטתי שחנות  עתיקות זה סוג החנויות האהוב עליי, יותר מחנויות גלידה (והגלידה פה הכי טובה בעולם). אתה נכנס לחנות שמורכבת משלושה ארבעה חדרים וכל חדר עמוס ואבוס בספרים, כלים, מגילות, פוסטרים, דיסקים ישנים, צעצועים ישנים, ריהוט ישן ועוד מלא דברים, אפשר למצוא בחנויות האלה כל דבר כל עוד הוא נחשב ישן. אחרי שהיינו בחנות איזה חצי שעה (קניתי שתי גלויות ישנות עם ציורים ממש מגניבים ומין דמות ויקינג מוכספת שעלתה לי רק יורו ואני שם אותה על חוט מסביב לצוואר חחחחח) אחרי זה הלכנו למסעדה הודית

מימין לשמאל: רמיסה, איילפג'ן, סמיהה, ביאנקה ואני.

שהייתה הפסקה נהדרת מהאוכל בחדר אוכל בקולג' (אני כבר מתעב פסטה כי זה מה שיש לאכול כ-ל י-ו-ם!!!) אחרי המסעדה ההודית (שהייתה cultural moment לשתי ההודיות בחבורה) הלכנו למכולת סינית בשביל ביאנקה, קניתי צ'ופסטיקס ונודלס להכנה במים חמים (כל אלה ממש זולים פה!) וחגורה איטלקית (כן כן תגידו שאני מושפע). הסיור הקטן שלנו בטרייסטה היה ממש נחמד וכיפי, למדתי המון על האנשים האלה וממש התחברתי אליהם...

ביום שבת קמתי בחמש וחצי בבוקר בגלל שהייתי צריך להספיק לאוטובוס לונציה!!!!!!!
היה ממש מדהים בונציה, כולם ישנו בנסיעה הלוך... אבל אני זוכר שראיתי את כל השדות והאחוזות הקטנות שיש לאנשים בכפרים שבדרך...
במעבורת לונציה היה ממש קר, כולם עשו פוזות מהטיטאניק וסרטים אחרים והיה הרבה צחוקים,

מימין לשמאל: דימה (רוסיה), שילינה (דנמרק) וסאשה (גרמניה) בפוזת טיטאניק

כהגענו לונציה אמרו לנו עברנו בעיקר במקומות תיירותיים: כיכר סאן מארקו, הכנסייה הקאתולית הענקית וכ'ו בכל מקום רואים את האריה המכונף שהוא למעשה הסמל של ונציה.

אחרי זמן חופשי של כמעט שעתיים של הסתובבות בסמטאות ונציה ומעבר במקומות פחות תיירותיים אך נהדרים לא פחות

נפגשנו כולם בתחנת הרכבת ומשם הלכנו לגטו היהודי. בגטו הזה אומנם לא בכיתי מהתרגשות אבל כן התרגשתי לראות אותיות בעברית מחוץ לבית חב"ד והמוזיאון לעברית וגם די התרגשתי לשמוע עברית ואנשים מאחלים אחד לשני "גמר חתימה טובה", נתנו לנו 10 דקות חופשיות להסתובב בגטו בעיקר כי היה שם כמה יצירות אומנות על השואה, אני ניצלתי את הזמן כדי לכתוב על המפה של ונציה מכתב קצר לאלון שהוא בעלים של גלריה לאומנות בגטו ולהשאיר את המפה אצל החנות שליד הגלריה *טעות מספר 1*.
את שארית הזמן ניצלתי כדי להיכנס לבית הכנסת הראשון שראיתי ולדבר עם היהודים המקומיים בעברית (העברית מעט כושלת מצידם למרבה האכזבה) כמה דקות לאחר מכן אני יוצא מבית הכנסת ומגלה שכל הקבוצה של הקולג' נעלמה. הדבר הראשון שאני עושה זה לצחוק על הסיטואציה שהנוצרים (ברובם) נטשו את היהודי בגטו. אחרי זה חיפשתי את המספר של המורה בטלפון וגיליתי שאין לי אותו *טעות מספר 2*. בשלב הזה טיפה נלחצתי אז התקשרתי לסקונדה שלי שגם צחקה איתי על הסיטואציה ואז נתנה לי את המספר. התקשרתי למורה שקצת כעסה אבל לא מאוד כי:"בונציה תמיד מישהו הולך לאיבוד". היא אמרה לי שהיא תחכה לי בסאן מרקו ליד המגדל הגדול (אולי אתם לא יודעים אבל אני ידעתי במה מדובר). ישר תפסתי עוברת אורח יהודיה שתסביר לי איך להגיע לגשר מסויים שממנו ממש קל להגיע לסאן מרקו וישר פצחתי בריצת חיי ומדי פעם עצרתי ודיברתי בשפה חדשה שהמצאתי שמשלבת איטלקית, צרפתית, ספרדית ופנטומימה כדי לוודא שאני בכיוון הנכון. אחרי 10 דקות מצאתי את המורה שנדהמה איך הגעתי כל כך מהר (בזכות כוחות המש"צ!!!!) ושכחה לנזוף בי (למרות שלדעתי היא לא הייתה אמורה אבל פסדר...) וכולם צחקו על הסיטואציה וחזרתי הביתה בשלום :)

קבוצת המטיילים....

אחרי היומיים האחרונים החלטתי שאני ממש אוהב את איטליה, הארכיטקטורה, הסיגנון, האנשים הפתוחים במידה שמזכירה רק קצת את ישראל וגם השפה למרות שלדעתי השפה שהמצאתי טובה יותר חחחח... גם הגעתי למסקנה שאני מעדיף את טרייסטה ודויינו על מקומות תיירותיים כמו ונציה, שניהם מקומות מאוד יפים אבל בטרייסטה ודויינו יש את השקט והאוטנטיות שונציה ומקומות תיירותיים אחרים איבדו ממזמן.

אוהב, מתגעגע ומחר יומולדת!!!
-איתן-

so it begins... UWC ADRIATIC!!!

הלוגו של הקולג' שנמצא בערך על כל מבנה שמשתייך לקולג' כדי שלא ניכנס בטעות לבית של מישהו חחחחחח

לפני שאני מספר לכם על הימים הראשונים במקום המדהים הזה אני אסיים את חווית שדה התעופה מהפוסט הקודם:

אז העלינו למטוס לרומא בעיכוב של חצי שעה בערך.. טסנו (הייתי ליד החלון!!) רוב הטיסה ישנתי אז פספסתי את ארוחת הבוקר :( כשנחתתי ברומא בדיוק התעוררתי מהתנומה הקלה ולא הייתי מרוכז מי יודע מה אבל הספקתי לתפוס דייל ולבקש הנחיות להגיע לטרמינל 3 (אני נחתתי בטרמינל אחד) הדייל הנחמד קישקש משהו באיטלקית-אנגלית, הנהנתי בנימוס והלכתי הבנתי שאיפה שהוא יש פנייה שמאלה.

ברגע שהאורחים מישראל נכנסו לבניין של שדה התעופה העבירו עלינו בדיקה בטחונית כוללת שיצרה אצלי הרבה בלבול כי לא זכרתי שצריך לעבור גלאי מתכות כשנוחתים... בתור לבידוק מתכות כבר עזרתי לחב"דניק אחד ולקבוצה של שלוש נשים מבוגרות ונחמדות לגלות את המשך דרכם בשדה התעופה כי האנגלית שלי הייתה יותר חדה. אחרי הבידוק מתכות שאלתי איזה שלושה עובדים איך מגיעים לטרמינל 3 ורק אז הבנתי ופשוט פניתי שמאלה, שדה התעופה ברומא הוא בעצם מיסדרון שלא ניגמר אז בדרך התייאשתי ועצרתי להפסקת אוכל וקניתי לי אבטיח לארוחת בוקר.

בקיצור הגעתי לטיסה לטרייסטה שעתיים לפני הזמן והכל היה בסדר, איתי בטיסה היו שתי בנות מהונג קונג שקוראים להן ביאנקה וקנדי ומישהו מקמבודיה שאני לא זוכר את שמו.. :( כשנחתנו בטרייסטה התעכבנו באסיפת המזוודות כי אחת המזוודות של קנדי מהונג קונג לא הגיעה אז הלכתי איתה לlost and found ועזרתי לה לסדר שישלחו לה מכתב כשהמזוודה תגיע והיא תבוא לאסוף אותה.. ואז יצאנו כולנו ולמרבה ההפתעה ניגש אלינו מאבטח ושאל אותנו מאיפה אנחנו, נאמר קמבודיה הונג קונג וישראל, המאבטח האיטלקי לקח אותי איתו לעוד בידוק של המזוודות ואת השאר לא וזה היה די מביך ומעצבן שלפי ארץ המוצא הוא בוחר חשודים אבל שרדתי את זה אחרי הרגע המעצבן פגשתי את מיכל הסקונדה שלי ואיתה ועם שאר הפרימי שהיו איתי בטיסה עלינו על אוטובוס מטרייסטה לדויינו.

שלט נחמד בשדה התעופה בישראל

עכשיו מתחיל החלק המעניין באמת:

כשהאוטובוס הגיעה לדויינו ישר קפצו עליי קבוצה של סקונדי והציגו את עצמם ולפני שהספקתי לקלוט משהו עליהם הם נעלמו חחחח ככה בערך ההכרויות עובדות כאן...
אחרי זה הלכתי לבניין המזכירות נרשמתי, קיבלתי מייל של הקולג' ואז אני מיכל ואלה גררנו את המזוודות שלי לבית החדש שלי לשנה הקרובה (כי בשנה השנייה מחליפים מגורים). אני גר במגורים שנקראים PALA  ולדעתי הם מצוינים למרות שהרוב לא אוהבים אותם, יש להם day room ענקי שזה המקום שבו בדרך כלל עושים שיעורי בית ומכירים אנשים ומבשלים אם רוצים והמגורים די באמצע של הקולג' אז אני קרוב פחות או יותר להכל, הבעיה היחידה במגורים האלה היא שהחדרים קטנים לעומת מגורים אחרים אבל מסתדרים.

הדלת שלי ושל סקוט (סינגפור) עם השלט המגניב שלי :)

המיטה שלי (מטפסים עליה עם סולם ומתחתיה יש את שאר הדברים)

שאר הדברים - שולחן כתיבה ארון בגדים כיסא גיטרה ומלא מלא תמונות

במשך כל אותו היום פשוט הסתובבתי בכפר והכרתי אנשים וזה ממש קשה כי תדמיינו שברגע אחד אתם צריכים להתחיל לקשר 200 פרצופים ל200 שמות ל120 מדינות (זה כמות המדינות שחברות בארגון אם אני לא טועה).

אתמול (יום שלישי)- היום השני שלי בקולג' היה בערך כמו היום הקודם... סיימתי לפרוק את המזוודות שלי ולקשט את החדר עם תמונות מהארץ ועם דגל ישראל (בשם הגאווה הלאומית חחח) והכרתי עוד מלא אנשים, בצהריים הלכנו לפורטו שזה המזח של דויינו, באזור של הקולג' אין כל כך חוף זה פשוט ים-סלעים-יבשה ובין הסלעים יש מדרגות לים ומקומות מוגדרים לקפוץ לים, הים ממש נעים כי הוא קר ובצהריים נהייה כאן חם כמו בישראל אז כיף לשחות בו. גם בקולג' יש מנהג שנקרא "האתגר הקנדי" והאתגר הוא להיכנס לפחות פעם אחת לים בכל חודש של השנה (לקחתי אותו על עצמי מוחעחע).

ביום רביעי היה לנו מבחני בדיקת רמה באנגלית ובמתמטיקה, הם היו קלים. חוץ מזה באותו יום גם פגשנו את הpersonal tutor שלנו שזה בעצם מורה בקולג' שנפגש עם קבוצה של 8 תלמידים כל שבוע והוא עוזר להם לבנות את התוכנית האקדמאית לאוניברסיטה. למחנכת שלי קוראים סוסנה, היא מורה לספרדית שגרה בקולג' עם הכלב הענק שלה - טסטו (שמבין ספרדית כך היא טוענת). היא מאוד מצחיקה ונחמדה ונראה לי שיצאתי על מורה טובה :)

הכניסה המפוארת לבניין ביה"ס (איפה שרוב הכיתות נמצאות)

לחדר האוכל יש אזור חיצוני שהוא בעצם מרפסת עם נוף לים אז אני אוהב לאכול שם עם אנשים ולבהות בים

הנופים המדהימים של דויינו

ביום חמישי בבוקר לפני ארוחת הבוקר שלכו מייל לכל התלמידים שיש סקנד ייר שמנסה לארגן מעגל מדיטציה שכל יום בבוקר יעשה מדיטציה למשך 20 דקות, אז החלטתי לנסות... קמתי בבוקר מוקדם מאוד ועשיתי את דרכי בריצה למדשאה כי קצת איחרתי ואז כל מה שעשינו היה להקשיב לטראנס בודהיסטי בעודנו שכובים על הגב ומנפנפים בגפיינו באוויר... אפשר להבין למה יום אחר כך הפסקתי לבוא חחחחח

אחרי המדיטציה - מנסים למחוק מהזיכרון את מה שעבר עלינו על ידי התחברות עם אנשים

הדרך מהמגורים שלי לפיאצה שהיא המרכז של הקולג' (פיאצה = כיכר) עוברת דרך בית ספר יסודי ועל אחד הכירות מצויירים הדגלים של כל המדינות החברות ביודאבליוסי

באותו יום היה לנו הרבה הרצאות על הנושאים הלימודיים, הלכתי להנפיק אשרת שהייה לשנה באירופה ואחרי הצהרים היה לנו במדשאה פעילות לכל הקולג' שנקראת ICE BREAKERS כל התלמידים עמדו במעגל ע-נ-ק-י ושיחקנו כמה משחקי חברה שאמורים לגרום לנו להכיר אחד את השני (גרסא מאולתרת של הרוח נושבת למשל...) בסוף הפעילות הסקונדה ביקשו מהפרימי להסתדר בצורה של המספר 13 (כאילו מחזור 2013) כדי לצלם אותנו (כשיפרסמו את התמונה אני יעלה אותה לבלוג) ואחרי זה הם אמר לנו לעשות חיבוק קבוצתי בשביל עוד תמונה ולפני שמישהו מהפרימי הבין מה קורה הסקונדי השפריצו עלינו מלא מלא מים!!! אז ישר כל פרימו רץ לתת לסקנד יירס מהארץ שלו חיבוק רטוב חחחחחח
באותו ערב היה לנו ערב מיקרופון פתוח, כל התלמידים הלכו לday room של המגורים הכי גדולים, סידרו שם מערכת הגברה ומיקרופון ומי שרצה יכול היה פשוט לקום ולהופיע, היה ריקודים, שירים, פואמות (שירה ספרותית) ואפילו מיכל אני ואלה הכנו את השיר בואי נעזוב של רן דנקר וניגנו ושרנו אותו לכולם (קראנו לעצמנו the jew crew)

ביום שישי הייתה לי עוד פגישה עם הסוסנה המחנכת שבה הייתי צריך לקבוע איתה על המקצועות שאני ילמד בסוף אני אלמד:

אומנות Higher

מתמטיקה Higher

אנגלית Higher

כימיה (במקום פיזיקה) Higher

איטלקית Standard

כלכלה Standard

ספרות עיברית (לימוד עצמי) Standard

אחרי הפגישה הייתה לי פגישה בסטודיו לאומנות שבה היו כל התלמידים שלומדים אומנות השנה והמורה הסבירה מה לומדים לפי מה קובעים את הציון ודברים כאלה... המקצוע הזה נשמע לי ממש חוויתי, אני לוקח אותו לא בגלל שאני רוצה להיות אומן בתור מקצוע אלה כי אני ממש אוהב אומנות ונהנה מזה. בפגישה המורה הסבירה שכל תלמיד אמור לעבור בשנתיים של המקצוע תהליך שבו הוא חוקר תחום מסויים באומנות למשל הייתה מישהי שהתעמקה בציורי שמן ובמשך שנתיים למדה את כל הטכניקות של הציורים האלה והיה מישהו שחקר איך מעבירים מסרים דרך אומנות. אני עוד לא כל כך בטוח מה אני "אחקור" אבל חשבתי ללכת לכיוון של אומנות רחוב... כמו ציורי ריצפה תלת מימדיים, גרפיטי ומסרים אירוניים...

אחר כך היה reflection... כל תלמידי השנה הראשונה ישבו במעגלים מאוד נחמדים על המדשאה כשבכל מעגל יש כמה סקנד יירס ופשוט דיברנו איתם על ההרגשה של השבוע הראשון ובסוף הפעילות כל אחד היה צריך לכתוב מכתב לעצמו ואנחנו לא יודעים מתי נקבל אותם...

בערב כל התלמידים התלבשו יפה ושמו פעמיהם למקום שנקרא אוסמיצה, אוסמיצה זה התחליף לבר בצפון מזרח איטליה, זה עסק משפחתי שמייצר יין ומגיש לידו גבינות לחם ונקניקים ואנשים באים לאוסמיצה בערבים משלמים בכניסה 5 אירו ואז יש להם את כל הדברים האלה בלי הגבלה ללילה... בגלל שאוסמיצה זה חלק מהתרבות האזורית התלמידים בקולג' מתארגנים מדי פעם והולכים כולם לאוסמיצה עם גיטרות וכל מני כלי נגינה אחרים ופשוט מבלים שם את הערב עד 1 (כי זה שעת העוצר). מאוד נהניתי באוסמיצה מהמוזיקה ומהאווירה, ודי חבל לי שאין דברים כאלה בארץ :(

ביום שבת היו לנו רוב הבוקר פגישות על נושאים לימודיים, ובצהריים נסענו כל תלמידי השנה הראשונה לטרייסטה העיר הקרובה וכמה סקנד ייר עשו לנו סיורים, אני הייתי בסיור אחד על הארכיטקטורות שמשתנות במבנים בטרייסטה לפי השלטון שהיה שם בשנים מסויימות, לדעתי הוא לא היה כל כך מוצלח, אחרי זה עשינו עצירת גלידה (כל הגלידות שם ממש ממש טעימות) ואז הלכתי לסיור על דתות, ביקרנו בשלוש כנסיות והיה מאוד יפה להסתכל (פחות הקשבתי להסברים חחח) אבל בסוף הטיול מגדה מפולין שהדריכה את הסיור עצרה אותנו באמצע רחוב סתמי, קצת דחוק, שהיתה בו חנות בגדים וחנות קומיקס ועוד כמה דברים ואז מגדה אמרה "פה היה גטו"
 זה בא אליי ממש בהפתעה! לא היו שם שום אותיות עבריות ושום סימנים מהתקופה הנאצית אבל היה שם פעם גטו, מגדה סיפרה שעוד לפני התקופה הנאצית המקום היה מקום סגור שיועד ליהודים (קיצר גטו) והנאצים עשו בו שימוש בתור מקום לריכוז היהודים לפני שהם נשלחו למחנות השמדה או עבודה תלוי במזל שלהם.
כשמגדה סיימה להסביר כולם המשיכו ללכת ואני נשארתי מאחור ושרתי בשקט את התקווה, זה היה כל כך ספונטני וממש הפתעתי את עצמי שגם זלגו לי בשקט כמה דמעות... אבל לפחות אני יכול לסמן V על מסע לפולין כי כולם שאלו אותי אם זה לא יבאס אותי לפספס את המסע לפולין בגלל UWC... אז לדעתי לא פספסתי אותו אלא קיבלתי משהו טוב יותר כי אחר כך הרבה אנשים בסיור ביקשו ממני לספר עדויות שאני זוכר של ניצולי שואה וזה היה בשבילי רגע (או כמה רגעים) מאוד אמוציונליים...

אני בפיאצה (שוב פעם, פיאצה = כיכר באיטלקית) הענקית של טרייסטה

אחת מתוך שתי ספינות תענוגות שעוגנות מול הפיאצה בטרייסטה (הן כל כך גדולות שאפשר לראות אותן מחדר האוכל בדויינו)

קבוצת ילדים בטרייסטה משתעשעים ליד המזרקה :)

בערב כמה שעות אחרי הסיור היה לנו מופע גדול באודיטוריום שהכינו לנו תלמידי השנה השנייה.. מסתבר שלארועים כאלה צריך לתת נושא וכולם מתלבשים לפיו, הנושא היה "משהו שמייחד אותך מהשאר" כשהתארגנו לפני המופע קונור וניקיט (שניהם מארה"ב) שנמצאים בשני החדרים שליד החדר שלי שאלו אותי למה אני לא מתלבש פורמלי (חליפה) כי הם התארגנו על חליפות אז אמרתי להם שאני לא איש של חליפות בעודי קושר לצוואר עניבה של טוויטי מעל חולצה מכופתרת קצרה ניקיט השתכנע והחליף לבגדים הודים מסורתיים כי במקור הוא מהודו וקונור שלא השתכנע סבל אחר כך מהחום והצפיפות שהיו באודיטורים ובתוך החליפה המהודרת שלו חחחחח
המופע עצמו היה ממש מדהים: ריקודים מכל העולם וקומדיות ושירים ופארודיות וחיקויים... היה מצחיק והפרימו נשארו פעורי פה :0
אחרי זה היתה מסיבת ריקודים שהייתה מאוד נחמדה וכיפית עד 1 בלילה ואז כל אחד הלך למגורים שלו בגלל העוצר :(

על יום ראשון אני אספר ממש בראשי פרקי כי הפוסט הזה ארוך הטירוף... בבוקר היה לנו סיור בטירה של דויינו והיה מאוד נחמד, הנוף שם ממש יפה ומסתב שהשליט שחי שם בעבר נהג לשחק שש בש בזמנו הפנוי חחחחחחח

הכניסה לטירה

הגרסא האיטלקית לחלונות (זה בנוי ממש מוזר כי הם נפתחים כלפי חוץ..)

פסל מטריד בתצוגה בתוך הטירה, התמונה טישטשה את זה אבל יש לו הבעה שאומרת I WILL KILL YOU!!!?!?!?!!!

אחרי זה היה לנו אחר צהריים של ספורט היו כל מני פעילויות (כדורסל, שחייה בים, פרקור..) אני הייתי רק בכדורגל למשך איזה שעתיים, ציפיתי שלפעילות הזו יגיעו רק בנים אבל הייתה שם נציגות יפה מאוד של בנות, שיחקנו והיה מאוד כיף ואז חזרתי למגורים לנוח טיפה..
אחרי טיפת המנוחה הלכתי לקונצרט קלאסי שבעצם מציג את האפשרות לקחת חוג נגינה או שירה בקולג'... היו הרבה אנשים מאוד מוכשרים שניגנו דברים מדהימים, בסוף הקונצרט ניגשתי למורה וסיפרתי לו שלמדתי במשך שמונה שנים גיטרה קלאסית ושאלתי אותו אם זה אפשרי להופיע בקונצרטים האלה בלי לקחת אצלו קורס מוזיקה, הוא מאוד התלהב ואמר שכן כי אין לו תלמידים לגיטרה קלאסית וזה קצת חסר בקונצרטים (היה רק שירה כינור והרבה פסנתר)

אני עושה כאן חיים משוגעים (עם גבולות אמא חחח), אבל מחר הלימודים מתחילים...

מתגעגע לכולכם... איתן