so it begins... UWC ADRIATIC!!!

הלוגו של הקולג' שנמצא בערך על כל מבנה שמשתייך לקולג' כדי שלא ניכנס בטעות לבית של מישהו חחחחחח

לפני שאני מספר לכם על הימים הראשונים במקום המדהים הזה אני אסיים את חווית שדה התעופה מהפוסט הקודם:

אז העלינו למטוס לרומא בעיכוב של חצי שעה בערך.. טסנו (הייתי ליד החלון!!) רוב הטיסה ישנתי אז פספסתי את ארוחת הבוקר :( כשנחתתי ברומא בדיוק התעוררתי מהתנומה הקלה ולא הייתי מרוכז מי יודע מה אבל הספקתי לתפוס דייל ולבקש הנחיות להגיע לטרמינל 3 (אני נחתתי בטרמינל אחד) הדייל הנחמד קישקש משהו באיטלקית-אנגלית, הנהנתי בנימוס והלכתי הבנתי שאיפה שהוא יש פנייה שמאלה.

ברגע שהאורחים מישראל נכנסו לבניין של שדה התעופה העבירו עלינו בדיקה בטחונית כוללת שיצרה אצלי הרבה בלבול כי לא זכרתי שצריך לעבור גלאי מתכות כשנוחתים... בתור לבידוק מתכות כבר עזרתי לחב"דניק אחד ולקבוצה של שלוש נשים מבוגרות ונחמדות לגלות את המשך דרכם בשדה התעופה כי האנגלית שלי הייתה יותר חדה. אחרי הבידוק מתכות שאלתי איזה שלושה עובדים איך מגיעים לטרמינל 3 ורק אז הבנתי ופשוט פניתי שמאלה, שדה התעופה ברומא הוא בעצם מיסדרון שלא ניגמר אז בדרך התייאשתי ועצרתי להפסקת אוכל וקניתי לי אבטיח לארוחת בוקר.

בקיצור הגעתי לטיסה לטרייסטה שעתיים לפני הזמן והכל היה בסדר, איתי בטיסה היו שתי בנות מהונג קונג שקוראים להן ביאנקה וקנדי ומישהו מקמבודיה שאני לא זוכר את שמו.. :( כשנחתנו בטרייסטה התעכבנו באסיפת המזוודות כי אחת המזוודות של קנדי מהונג קונג לא הגיעה אז הלכתי איתה לlost and found ועזרתי לה לסדר שישלחו לה מכתב כשהמזוודה תגיע והיא תבוא לאסוף אותה.. ואז יצאנו כולנו ולמרבה ההפתעה ניגש אלינו מאבטח ושאל אותנו מאיפה אנחנו, נאמר קמבודיה הונג קונג וישראל, המאבטח האיטלקי לקח אותי איתו לעוד בידוק של המזוודות ואת השאר לא וזה היה די מביך ומעצבן שלפי ארץ המוצא הוא בוחר חשודים אבל שרדתי את זה אחרי הרגע המעצבן פגשתי את מיכל הסקונדה שלי ואיתה ועם שאר הפרימי שהיו איתי בטיסה עלינו על אוטובוס מטרייסטה לדויינו.

שלט נחמד בשדה התעופה בישראל

עכשיו מתחיל החלק המעניין באמת:

כשהאוטובוס הגיעה לדויינו ישר קפצו עליי קבוצה של סקונדי והציגו את עצמם ולפני שהספקתי לקלוט משהו עליהם הם נעלמו חחחח ככה בערך ההכרויות עובדות כאן...
אחרי זה הלכתי לבניין המזכירות נרשמתי, קיבלתי מייל של הקולג' ואז אני מיכל ואלה גררנו את המזוודות שלי לבית החדש שלי לשנה הקרובה (כי בשנה השנייה מחליפים מגורים). אני גר במגורים שנקראים PALA  ולדעתי הם מצוינים למרות שהרוב לא אוהבים אותם, יש להם day room ענקי שזה המקום שבו בדרך כלל עושים שיעורי בית ומכירים אנשים ומבשלים אם רוצים והמגורים די באמצע של הקולג' אז אני קרוב פחות או יותר להכל, הבעיה היחידה במגורים האלה היא שהחדרים קטנים לעומת מגורים אחרים אבל מסתדרים.

הדלת שלי ושל סקוט (סינגפור) עם השלט המגניב שלי :)

המיטה שלי (מטפסים עליה עם סולם ומתחתיה יש את שאר הדברים)

שאר הדברים - שולחן כתיבה ארון בגדים כיסא גיטרה ומלא מלא תמונות

במשך כל אותו היום פשוט הסתובבתי בכפר והכרתי אנשים וזה ממש קשה כי תדמיינו שברגע אחד אתם צריכים להתחיל לקשר 200 פרצופים ל200 שמות ל120 מדינות (זה כמות המדינות שחברות בארגון אם אני לא טועה).

אתמול (יום שלישי)- היום השני שלי בקולג' היה בערך כמו היום הקודם... סיימתי לפרוק את המזוודות שלי ולקשט את החדר עם תמונות מהארץ ועם דגל ישראל (בשם הגאווה הלאומית חחח) והכרתי עוד מלא אנשים, בצהריים הלכנו לפורטו שזה המזח של דויינו, באזור של הקולג' אין כל כך חוף זה פשוט ים-סלעים-יבשה ובין הסלעים יש מדרגות לים ומקומות מוגדרים לקפוץ לים, הים ממש נעים כי הוא קר ובצהריים נהייה כאן חם כמו בישראל אז כיף לשחות בו. גם בקולג' יש מנהג שנקרא "האתגר הקנדי" והאתגר הוא להיכנס לפחות פעם אחת לים בכל חודש של השנה (לקחתי אותו על עצמי מוחעחע).

ביום רביעי היה לנו מבחני בדיקת רמה באנגלית ובמתמטיקה, הם היו קלים. חוץ מזה באותו יום גם פגשנו את הpersonal tutor שלנו שזה בעצם מורה בקולג' שנפגש עם קבוצה של 8 תלמידים כל שבוע והוא עוזר להם לבנות את התוכנית האקדמאית לאוניברסיטה. למחנכת שלי קוראים סוסנה, היא מורה לספרדית שגרה בקולג' עם הכלב הענק שלה - טסטו (שמבין ספרדית כך היא טוענת). היא מאוד מצחיקה ונחמדה ונראה לי שיצאתי על מורה טובה :)

הכניסה המפוארת לבניין ביה"ס (איפה שרוב הכיתות נמצאות)

לחדר האוכל יש אזור חיצוני שהוא בעצם מרפסת עם נוף לים אז אני אוהב לאכול שם עם אנשים ולבהות בים

הנופים המדהימים של דויינו

ביום חמישי בבוקר לפני ארוחת הבוקר שלכו מייל לכל התלמידים שיש סקנד ייר שמנסה לארגן מעגל מדיטציה שכל יום בבוקר יעשה מדיטציה למשך 20 דקות, אז החלטתי לנסות... קמתי בבוקר מוקדם מאוד ועשיתי את דרכי בריצה למדשאה כי קצת איחרתי ואז כל מה שעשינו היה להקשיב לטראנס בודהיסטי בעודנו שכובים על הגב ומנפנפים בגפיינו באוויר... אפשר להבין למה יום אחר כך הפסקתי לבוא חחחחח

אחרי המדיטציה - מנסים למחוק מהזיכרון את מה שעבר עלינו על ידי התחברות עם אנשים

הדרך מהמגורים שלי לפיאצה שהיא המרכז של הקולג' (פיאצה = כיכר) עוברת דרך בית ספר יסודי ועל אחד הכירות מצויירים הדגלים של כל המדינות החברות ביודאבליוסי

באותו יום היה לנו הרבה הרצאות על הנושאים הלימודיים, הלכתי להנפיק אשרת שהייה לשנה באירופה ואחרי הצהרים היה לנו במדשאה פעילות לכל הקולג' שנקראת ICE BREAKERS כל התלמידים עמדו במעגל ע-נ-ק-י ושיחקנו כמה משחקי חברה שאמורים לגרום לנו להכיר אחד את השני (גרסא מאולתרת של הרוח נושבת למשל...) בסוף הפעילות הסקונדה ביקשו מהפרימי להסתדר בצורה של המספר 13 (כאילו מחזור 2013) כדי לצלם אותנו (כשיפרסמו את התמונה אני יעלה אותה לבלוג) ואחרי זה הם אמר לנו לעשות חיבוק קבוצתי בשביל עוד תמונה ולפני שמישהו מהפרימי הבין מה קורה הסקונדי השפריצו עלינו מלא מלא מים!!! אז ישר כל פרימו רץ לתת לסקנד יירס מהארץ שלו חיבוק רטוב חחחחחח
באותו ערב היה לנו ערב מיקרופון פתוח, כל התלמידים הלכו לday room של המגורים הכי גדולים, סידרו שם מערכת הגברה ומיקרופון ומי שרצה יכול היה פשוט לקום ולהופיע, היה ריקודים, שירים, פואמות (שירה ספרותית) ואפילו מיכל אני ואלה הכנו את השיר בואי נעזוב של רן דנקר וניגנו ושרנו אותו לכולם (קראנו לעצמנו the jew crew)

ביום שישי הייתה לי עוד פגישה עם הסוסנה המחנכת שבה הייתי צריך לקבוע איתה על המקצועות שאני ילמד בסוף אני אלמד:

אומנות Higher

מתמטיקה Higher

אנגלית Higher

כימיה (במקום פיזיקה) Higher

איטלקית Standard

כלכלה Standard

ספרות עיברית (לימוד עצמי) Standard

אחרי הפגישה הייתה לי פגישה בסטודיו לאומנות שבה היו כל התלמידים שלומדים אומנות השנה והמורה הסבירה מה לומדים לפי מה קובעים את הציון ודברים כאלה... המקצוע הזה נשמע לי ממש חוויתי, אני לוקח אותו לא בגלל שאני רוצה להיות אומן בתור מקצוע אלה כי אני ממש אוהב אומנות ונהנה מזה. בפגישה המורה הסבירה שכל תלמיד אמור לעבור בשנתיים של המקצוע תהליך שבו הוא חוקר תחום מסויים באומנות למשל הייתה מישהי שהתעמקה בציורי שמן ובמשך שנתיים למדה את כל הטכניקות של הציורים האלה והיה מישהו שחקר איך מעבירים מסרים דרך אומנות. אני עוד לא כל כך בטוח מה אני "אחקור" אבל חשבתי ללכת לכיוון של אומנות רחוב... כמו ציורי ריצפה תלת מימדיים, גרפיטי ומסרים אירוניים...

אחר כך היה reflection... כל תלמידי השנה הראשונה ישבו במעגלים מאוד נחמדים על המדשאה כשבכל מעגל יש כמה סקנד יירס ופשוט דיברנו איתם על ההרגשה של השבוע הראשון ובסוף הפעילות כל אחד היה צריך לכתוב מכתב לעצמו ואנחנו לא יודעים מתי נקבל אותם...

בערב כל התלמידים התלבשו יפה ושמו פעמיהם למקום שנקרא אוסמיצה, אוסמיצה זה התחליף לבר בצפון מזרח איטליה, זה עסק משפחתי שמייצר יין ומגיש לידו גבינות לחם ונקניקים ואנשים באים לאוסמיצה בערבים משלמים בכניסה 5 אירו ואז יש להם את כל הדברים האלה בלי הגבלה ללילה... בגלל שאוסמיצה זה חלק מהתרבות האזורית התלמידים בקולג' מתארגנים מדי פעם והולכים כולם לאוסמיצה עם גיטרות וכל מני כלי נגינה אחרים ופשוט מבלים שם את הערב עד 1 (כי זה שעת העוצר). מאוד נהניתי באוסמיצה מהמוזיקה ומהאווירה, ודי חבל לי שאין דברים כאלה בארץ :(

ביום שבת היו לנו רוב הבוקר פגישות על נושאים לימודיים, ובצהריים נסענו כל תלמידי השנה הראשונה לטרייסטה העיר הקרובה וכמה סקנד ייר עשו לנו סיורים, אני הייתי בסיור אחד על הארכיטקטורות שמשתנות במבנים בטרייסטה לפי השלטון שהיה שם בשנים מסויימות, לדעתי הוא לא היה כל כך מוצלח, אחרי זה עשינו עצירת גלידה (כל הגלידות שם ממש ממש טעימות) ואז הלכתי לסיור על דתות, ביקרנו בשלוש כנסיות והיה מאוד יפה להסתכל (פחות הקשבתי להסברים חחח) אבל בסוף הטיול מגדה מפולין שהדריכה את הסיור עצרה אותנו באמצע רחוב סתמי, קצת דחוק, שהיתה בו חנות בגדים וחנות קומיקס ועוד כמה דברים ואז מגדה אמרה "פה היה גטו"
 זה בא אליי ממש בהפתעה! לא היו שם שום אותיות עבריות ושום סימנים מהתקופה הנאצית אבל היה שם פעם גטו, מגדה סיפרה שעוד לפני התקופה הנאצית המקום היה מקום סגור שיועד ליהודים (קיצר גטו) והנאצים עשו בו שימוש בתור מקום לריכוז היהודים לפני שהם נשלחו למחנות השמדה או עבודה תלוי במזל שלהם.
כשמגדה סיימה להסביר כולם המשיכו ללכת ואני נשארתי מאחור ושרתי בשקט את התקווה, זה היה כל כך ספונטני וממש הפתעתי את עצמי שגם זלגו לי בשקט כמה דמעות... אבל לפחות אני יכול לסמן V על מסע לפולין כי כולם שאלו אותי אם זה לא יבאס אותי לפספס את המסע לפולין בגלל UWC... אז לדעתי לא פספסתי אותו אלא קיבלתי משהו טוב יותר כי אחר כך הרבה אנשים בסיור ביקשו ממני לספר עדויות שאני זוכר של ניצולי שואה וזה היה בשבילי רגע (או כמה רגעים) מאוד אמוציונליים...

אני בפיאצה (שוב פעם, פיאצה = כיכר באיטלקית) הענקית של טרייסטה

אחת מתוך שתי ספינות תענוגות שעוגנות מול הפיאצה בטרייסטה (הן כל כך גדולות שאפשר לראות אותן מחדר האוכל בדויינו)

קבוצת ילדים בטרייסטה משתעשעים ליד המזרקה :)

בערב כמה שעות אחרי הסיור היה לנו מופע גדול באודיטוריום שהכינו לנו תלמידי השנה השנייה.. מסתבר שלארועים כאלה צריך לתת נושא וכולם מתלבשים לפיו, הנושא היה "משהו שמייחד אותך מהשאר" כשהתארגנו לפני המופע קונור וניקיט (שניהם מארה"ב) שנמצאים בשני החדרים שליד החדר שלי שאלו אותי למה אני לא מתלבש פורמלי (חליפה) כי הם התארגנו על חליפות אז אמרתי להם שאני לא איש של חליפות בעודי קושר לצוואר עניבה של טוויטי מעל חולצה מכופתרת קצרה ניקיט השתכנע והחליף לבגדים הודים מסורתיים כי במקור הוא מהודו וקונור שלא השתכנע סבל אחר כך מהחום והצפיפות שהיו באודיטורים ובתוך החליפה המהודרת שלו חחחחח
המופע עצמו היה ממש מדהים: ריקודים מכל העולם וקומדיות ושירים ופארודיות וחיקויים... היה מצחיק והפרימו נשארו פעורי פה :0
אחרי זה היתה מסיבת ריקודים שהייתה מאוד נחמדה וכיפית עד 1 בלילה ואז כל אחד הלך למגורים שלו בגלל העוצר :(

על יום ראשון אני אספר ממש בראשי פרקי כי הפוסט הזה ארוך הטירוף... בבוקר היה לנו סיור בטירה של דויינו והיה מאוד נחמד, הנוף שם ממש יפה ומסתב שהשליט שחי שם בעבר נהג לשחק שש בש בזמנו הפנוי חחחחחחח

הכניסה לטירה

הגרסא האיטלקית לחלונות (זה בנוי ממש מוזר כי הם נפתחים כלפי חוץ..)

פסל מטריד בתצוגה בתוך הטירה, התמונה טישטשה את זה אבל יש לו הבעה שאומרת I WILL KILL YOU!!!?!?!?!!!

אחרי זה היה לנו אחר צהריים של ספורט היו כל מני פעילויות (כדורסל, שחייה בים, פרקור..) אני הייתי רק בכדורגל למשך איזה שעתיים, ציפיתי שלפעילות הזו יגיעו רק בנים אבל הייתה שם נציגות יפה מאוד של בנות, שיחקנו והיה מאוד כיף ואז חזרתי למגורים לנוח טיפה..
אחרי טיפת המנוחה הלכתי לקונצרט קלאסי שבעצם מציג את האפשרות לקחת חוג נגינה או שירה בקולג'... היו הרבה אנשים מאוד מוכשרים שניגנו דברים מדהימים, בסוף הקונצרט ניגשתי למורה וסיפרתי לו שלמדתי במשך שמונה שנים גיטרה קלאסית ושאלתי אותו אם זה אפשרי להופיע בקונצרטים האלה בלי לקחת אצלו קורס מוזיקה, הוא מאוד התלהב ואמר שכן כי אין לו תלמידים לגיטרה קלאסית וזה קצת חסר בקונצרטים (היה רק שירה כינור והרבה פסנתר)

אני עושה כאן חיים משוגעים (עם גבולות אמא חחח), אבל מחר הלימודים מתחילים...

מתגעגע לכולכם... איתן