לימודים, רמי פתוח ויהודי בודד בגטו?!

בונציה עם נאטצומי, סופיה ורמיסה

לפני שאני מספר על מה עברתי בכל יום אני אספר לכם מה אני פחות או יותר עושה ביום לימודים רגיל:

המערכת פה בנויה על מבנה של שמונה ימים ולא שבעה כדי שכל פעם מקצועות אחרים יהיו בשעות הראשונות וככה התלמידים לא יהיו תמיד עייפים במקצוע מסוים שזה רעיון ממש ממש טוב (רמיזה למערכת החינוך אהמ אהמ). כל יום לימודים מלא פה הוא חמש שעות לימוד משמונה בבוקר עד אחת בצהריים :)

במתמטיקה אנחנו לומדים עכשיו חומר של כיתה ח' בצורה מאוד מהירה כדי לגשר פערים אז ההתמודדות עם האנגלית קלה יותר כי החומר קל.
בכימיה התחלנו ללמוד חומרים יוניים... המורה מונוטונית וכולם כמעט נרדמים אצלה (זה כתה של 12 אנשים בערך אז זה די מביך להירדם באמת חחח) אבל יש אני רושם הכל באנגלית ובמקרה הכי גרוע הולך לגוגל תירגום בצהריים (שניית סגידה לגוגל תירגום ומורפיקס שהביאוני עד הלום).
באנגלית יש לנו מורה אוסטרית ממש מצחיקה, בשיעור הראשון כל אחד היה צריך להגיד את השם שלו ותואר שמתחיל באותה האות כמו השם שלו ומאז אנחנו קוראים אחד לשני לפי התארים האלה:Adorable Andrej, Mysterious Marta וEntertaining Ethan - .
שיעורי אומנות לדעתי הם הכי מהנים כי אנחנו כיתה ממש קטנה (6 תלמידים ומורה קנדית אחת) ולכל אחד יש "ספר שרטוטים" שבו אנחנו מתעדים את העבודה וההתקדמות שלנו ואת התכנונים של היצירות.

דף מספר השרטוטים שלי על העתיד שלי

דף מספר הסרטוטים על משורר שכתב קינה על דויינו ועל ורדים

בשיעורי כלכלה יש לי מורה בריטי מבוגר מאוד (politcly correct חחחח) שחוץ משיעור אחד פחות מוצלח הוא ממש נחמד ובכתה שלו יש רמקולים והוא כל הזמן שם ברקע מוזיקה של כל מיני אומנים בריטים (תמר אחותי הייתה מתה ללמוד אצלו כי הוא שומע אדל כל הזמן).
שיעורי עברית נקראים פה world literature המורה של הכיתה זו המורה לספרדית שהיא גם המחנכת שלי ובכתה יש בערך 15 תלמידים (זה נחשב פה כיתה גדולה) שכל תלמיד לומד ספרות בצורה כללית ואז הוא עושה כמה עבודות שמתייחסות להפרשים תרבותיים בין התרבות שלו ליצירה ספרותית כלשהי וגם על יצירות מהשפה שלו. בשיעור האחרון כל אחד היה צריך להביא שיר מהשפה שלו להקריא אותו לכיתה ולתרגם אותו אז אני הקראתי את "קו העוני" של רוני סומק כי אם למדתי אותו בכיתה ט' ואני עדיין זוכר את כל הסמלים והפרשנויות שלו כנראה זה אומר שאני ממש אוהב אותו.
בשיעורי איטלקית למורה אסור לדבר באנגלית! בהתחלה הייתי בשוק כי בתחילת השיעור הוא פשוט דיבר מהר וזה נשמע כמו ג'יבריש ואז הוא התחיל להצביע על דברים ולהגיד אותם באיטלקית וחזרנו אחריו ובקיצור היום ניהלתי שיחה עניינית עם אחד התלמידים האיטלקים בצורה מוצלחת למדי חחחחח.

ביום שלישי היה השיעורים הראשונים ביותר, המורים הציגו את עצמם וניסו להיות מצחיקים (בדרכם המוזרה של המורים) אחרי זה היה לי taster session שזה בעצם "שיעור ניסיון" בשבוע ההוא הייתי צריך לבחור איזה פעילות ספורט אני רוצה לקחת בתור פעילות השנה כי כדי לקבל את הIB כל תלמיד חייב להשתתף בפעילות ספורט, פעילות יצירתית ופעילות התנדבותית לפחות פעם אחת בשבוע. אז הלכתי לשיעור ניסיון בטיפוס צוקים. קבוצה של 14 תלמידי שנה ראשונה 2 תלמידי שנה שנייה מורה ועוד מבוגר שמנחים את הפעילות ביחד נכנסו לשני מיניבוסים וביחד נסענו 10 דקות לצוק שנמצא ממש קרוב לדויינו ליד איזה אגם ונהר. כשהגענו הסתכלתי למעלה ואז הסתכלתי על האנשים מסביבי ואז שוב פעם למעלה ואמרתי: "אין מצב שאני עושה את זה"... חילקו לנו קסדות, נעליים מיוחדות לטיפוס ומין רתמה לגוף שמתחברת לחבל שעליו מטפסים. המדריך של הפעילות עשה לנו הסברי בטיחות בשפה חדשה למדי: פנטומימה-איטלקית! ולמרבה המזל זה עבד והבנתי איזה קשרים צריך לעשות וכ'ו.. בתום הפנטומימה המורה ביקשה מתנדב שיטפס ראשון ויעקוב מסלובניה התנדב, וברגע שהרגליים שלו חזרו לקרקע מישורית אני כבר התחלתי לטפס והאמת שאני לא מתחרט! ממש נהניתי!! טיפוס זה ספורט מהנה ומאתגר שגם מחזק מאוד את השרירים.
ועכשיו זה הספורט שאני עושה בשביל הIB.

כמה תמונות מהטיפוס:

מקשיבים להדרכה...

ג'ולין (סינגפור) מאבטחת אותי (בלי ידיים?! חחחח)

מטפסים...

נהנים מהנוף (כןכן טיפסתי עם המצלמה בשביל התמונה הזאתי)

 ביום רביעי אחרי הלימודים השיעורי ניסיון המשיכו ואני ואיליה מאיטליה החלטנו ללכת לריקוד (לא היה מתואר באיזה סגנון מדובר אז יצאנו מנקודת הנחה שאם תהיה דרישה להיפ-הופ או משהו בסגנון אז יענו לדרישת הקהל) – טעות חיינו במשך שעה וחצי היינו צריכים להביט בבואה של עצמינו במראה מנסה לחכות תנועות של מדריכה ספרדית שלא יודעת מילה באנגלית או איטלקית חוץ מלספור עד שמונה... בקיצור היה מצחיק

ביום חמישי גם כן – לימודים ואחרי זה שיעור ניסיון של קייאקים. ידעתי לא לצפות למשהו מיוחד כי היה מדובר בקייאיקים בים ולא בנהר... בקיצור בחרתי בטיפוס :) בארוחת הצהריים של אותו היום אני והסקנד ייר שלי הבאנו לחדר האוכל תפוחים ודבש וחילקנו לכולם תוך כדי שאנחנו מסבירים על המשמעות של ראש השנה ומלמדים את כולם להגיד "שנה טובה בעברית".

ביום שישי כבר הייתי עייף בגלל שיעורי הבית הרבים וכל הספורט אז החלטתי אחרי הלימודים שאני וכמה חברים לא הולכים לאוסמיצה (סיפרתי בפוסט הקודם מה זה) בסוף הסתבר הרבה סקנד יירס נשארו בגלל שיש להם משימה מאוד גדולה להגשה להכין שנקראת EE ויש לה חלק גדול מהציון הכולל של הIB. אז כמה אנשים ארגנו סרט בday room של המגורים הכי גדולים כי יש להם מקרן ומערכת סטריאו... הם רצו לשים איזה סרט צרפתי נחמד שראיתי פעם בחטיבה אבל הוא לא עבד ואף אחד לא ידע מה לעשות ואז אני נזכרתי שיש לי את הסרט V for Vendetta שחבר שלי דן הביא לי לפני הטיסה אז פשוט ישבנו 20 ומשהו אנשים וראינו את האיש במסכה מחסל את הקומוניסטים-קפיטליסטים לעתיד של אנגליה למכוניינים הנה טריילר:http://www.youtube.com/watch?v=k_13fFIrhPk.

בסוף הסרט אני רמיסה (הודו) וקרלוס (ספרד נראה לי) חזרנו למגורים שלנו וגילינו שסבסטיאן (שנה שנייה מסלובניה) עשה שם מסיבת תה גדולה כי הרבה אנשים הצטננו. בדיוק הגעתי כשסבסטיאן יעקוב קריסטיאן (כולם מסלובניה) ויאו (סין) פתחו משחק של רמי פתוח (שזה משחק קלפים) אני ישר קפצתי ואמרתי שאני מצטרף בסיבוב הבא (סבתא שלי לימדה אותי את המשחק). הסלובנים הרימו גבה (רמי פתוח במזרח התיכון?!) ושאלו אם אני רוצה שהם ילמדו אותי את החוקים. אמרתי שאני יודע את המשחק מצוין וגם הראיתי להם כמה מצוין אני יודע אותו כשבסיבוב הראשון ניצחתי, וגם בזה שאחריו (יאו פורש) וגם בזה שאחריו אני מנצח. וכך נגמר טורניר הרמי הפתוח.
אני ממש גאווה לאומית חחחחחח...

ביום שבת חצי מתלמידי השנה הראשונה היו בטיול לונציה ורוב תלמידי השנה השנייה עבדו בחדרים שלהם או בסיפרייה על העבודה הגדולה שלהם (EE). אז נשארנו מעט מאוד אנשים בקולג' והעברנו את היום בלהירגע... הלכנו למזח ושחינו בים...

ביום ראשון אני ומרים (Maryam) שנה ראשונה מאיטליה ארגנו ישיבה באודיטוריום רק של ה-primi. בקולג' יש מסורת שנקראת EE friend: זה כמו משחק גמד וענק.. כל פרימו מקבל שם של סקונדי והוא צריך להביא לו מדי פעם מתנות אנונימיות קטנות (שוקולד, שיר, ציור או משהו יותר שימושי חחח) וככה ממשיכים באנונימיות עד November show שזה כמו המופע שהסקנד ייר עשו לנו רק שאנחנו מארגנים אותו בשבילם... כל המטרה של הדבר הזה הוא לתת תמיכה לסקונדי בזמן שהם עומלים על העבודה שלהם (מסכנים חחחח). אחרי זה בערב הייתה לנו עוד ישיבה של כל הקולג' על משהו שנקרא peace one day. זה ארגון של יום השלום העולמי, ב-21.9 מדי שנה יש יום שלפי חוק של האומות המאוחדות חייבים לקיים בו שלום ומאות מיליוני אנשים ברחבי העולם מציינים אותו בכל מיני דרכים שונות http://www.youtube.com/watch?v=4khdQUlNgg4. בקולג' אנחנו הולכים לארגן אירוע די גדול, בצהריים יבואו אלינו תלמידים מכל מיני בתי ספר מהאזור (איטליה וסלובניה) ויעבירו להם ולנו גם הרצאות בנושא של שלום ובעיות עולמיות (בתקווה גם לפתרונות). אחרי זה כל התלמידים בקולג' יסעו לפיאצה המרכזית בעיר טרייסטה ויעלו שם מופע של ריקודים מסורתיים מכל העולם כדי להעלות את המודעות ליום הזה... אני כבר בחזרות לריקודי בוליווד, ריקוד תורכי וריקוד אפריקאי :)

משני ועד חמישי לא היה משהו מעניין כל כך... לימודים ארוחת צהריים ואז שיעורי בית או הסתובבות בכפר.

ביום שישי במקום ללמוד אני ועוד כמה תלמידים הלכנו להנפיק תעודת תושב כדי לקבל אישור להישאר באיטליה לשנה הקרובה. נסענו לטרייסטה באוטובוס... אחרי ההמתנה הארוכה בתור איילפג'ן (תורכיה), רמיסה (הודו), ביאנקה (הונג קונג) סניהה (הודו) ואני החלטנו להישאר בטרייסטה ולהסתובב... הדבר הראשון שסניהה ואיילפג'ן רצו להראות לנו (הם סקנד יירס אז הם מכירים את העיר טוב יותר...) זה חנות עתיקות.
אני החלטתי שחנות  עתיקות זה סוג החנויות האהוב עליי, יותר מחנויות גלידה (והגלידה פה הכי טובה בעולם). אתה נכנס לחנות שמורכבת משלושה ארבעה חדרים וכל חדר עמוס ואבוס בספרים, כלים, מגילות, פוסטרים, דיסקים ישנים, צעצועים ישנים, ריהוט ישן ועוד מלא דברים, אפשר למצוא בחנויות האלה כל דבר כל עוד הוא נחשב ישן. אחרי שהיינו בחנות איזה חצי שעה (קניתי שתי גלויות ישנות עם ציורים ממש מגניבים ומין דמות ויקינג מוכספת שעלתה לי רק יורו ואני שם אותה על חוט מסביב לצוואר חחחחח) אחרי זה הלכנו למסעדה הודית

מימין לשמאל: רמיסה, איילפג'ן, סמיהה, ביאנקה ואני.

שהייתה הפסקה נהדרת מהאוכל בחדר אוכל בקולג' (אני כבר מתעב פסטה כי זה מה שיש לאכול כ-ל י-ו-ם!!!) אחרי המסעדה ההודית (שהייתה cultural moment לשתי ההודיות בחבורה) הלכנו למכולת סינית בשביל ביאנקה, קניתי צ'ופסטיקס ונודלס להכנה במים חמים (כל אלה ממש זולים פה!) וחגורה איטלקית (כן כן תגידו שאני מושפע). הסיור הקטן שלנו בטרייסטה היה ממש נחמד וכיפי, למדתי המון על האנשים האלה וממש התחברתי אליהם...

ביום שבת קמתי בחמש וחצי בבוקר בגלל שהייתי צריך להספיק לאוטובוס לונציה!!!!!!!
היה ממש מדהים בונציה, כולם ישנו בנסיעה הלוך... אבל אני זוכר שראיתי את כל השדות והאחוזות הקטנות שיש לאנשים בכפרים שבדרך...
במעבורת לונציה היה ממש קר, כולם עשו פוזות מהטיטאניק וסרטים אחרים והיה הרבה צחוקים,

מימין לשמאל: דימה (רוסיה), שילינה (דנמרק) וסאשה (גרמניה) בפוזת טיטאניק

כהגענו לונציה אמרו לנו עברנו בעיקר במקומות תיירותיים: כיכר סאן מארקו, הכנסייה הקאתולית הענקית וכ'ו בכל מקום רואים את האריה המכונף שהוא למעשה הסמל של ונציה.

אחרי זמן חופשי של כמעט שעתיים של הסתובבות בסמטאות ונציה ומעבר במקומות פחות תיירותיים אך נהדרים לא פחות

נפגשנו כולם בתחנת הרכבת ומשם הלכנו לגטו היהודי. בגטו הזה אומנם לא בכיתי מהתרגשות אבל כן התרגשתי לראות אותיות בעברית מחוץ לבית חב"ד והמוזיאון לעברית וגם די התרגשתי לשמוע עברית ואנשים מאחלים אחד לשני "גמר חתימה טובה", נתנו לנו 10 דקות חופשיות להסתובב בגטו בעיקר כי היה שם כמה יצירות אומנות על השואה, אני ניצלתי את הזמן כדי לכתוב על המפה של ונציה מכתב קצר לאלון שהוא בעלים של גלריה לאומנות בגטו ולהשאיר את המפה אצל החנות שליד הגלריה *טעות מספר 1*.
את שארית הזמן ניצלתי כדי להיכנס לבית הכנסת הראשון שראיתי ולדבר עם היהודים המקומיים בעברית (העברית מעט כושלת מצידם למרבה האכזבה) כמה דקות לאחר מכן אני יוצא מבית הכנסת ומגלה שכל הקבוצה של הקולג' נעלמה. הדבר הראשון שאני עושה זה לצחוק על הסיטואציה שהנוצרים (ברובם) נטשו את היהודי בגטו. אחרי זה חיפשתי את המספר של המורה בטלפון וגיליתי שאין לי אותו *טעות מספר 2*. בשלב הזה טיפה נלחצתי אז התקשרתי לסקונדה שלי שגם צחקה איתי על הסיטואציה ואז נתנה לי את המספר. התקשרתי למורה שקצת כעסה אבל לא מאוד כי:"בונציה תמיד מישהו הולך לאיבוד". היא אמרה לי שהיא תחכה לי בסאן מרקו ליד המגדל הגדול (אולי אתם לא יודעים אבל אני ידעתי במה מדובר). ישר תפסתי עוברת אורח יהודיה שתסביר לי איך להגיע לגשר מסויים שממנו ממש קל להגיע לסאן מרקו וישר פצחתי בריצת חיי ומדי פעם עצרתי ודיברתי בשפה חדשה שהמצאתי שמשלבת איטלקית, צרפתית, ספרדית ופנטומימה כדי לוודא שאני בכיוון הנכון. אחרי 10 דקות מצאתי את המורה שנדהמה איך הגעתי כל כך מהר (בזכות כוחות המש"צ!!!!) ושכחה לנזוף בי (למרות שלדעתי היא לא הייתה אמורה אבל פסדר...) וכולם צחקו על הסיטואציה וחזרתי הביתה בשלום :)

קבוצת המטיילים....

אחרי היומיים האחרונים החלטתי שאני ממש אוהב את איטליה, הארכיטקטורה, הסיגנון, האנשים הפתוחים במידה שמזכירה רק קצת את ישראל וגם השפה למרות שלדעתי השפה שהמצאתי טובה יותר חחחח... גם הגעתי למסקנה שאני מעדיף את טרייסטה ודויינו על מקומות תיירותיים כמו ונציה, שניהם מקומות מאוד יפים אבל בטרייסטה ודויינו יש את השקט והאוטנטיות שונציה ומקומות תיירותיים אחרים איבדו ממזמן.

אוהב, מתגעגע ומחר יומולדת!!!
-איתן-