חצי שנה של חוויה - רפלקציה אישית

חלק א' - נכתב באיטליה
עד לפני כמה דקות בחדר שלי שנמצא בצפון איטליה ישבו סקוט מסינגפור, ניקיט מהודו ואני. עשינו שיחת נפש עמוקה מאוד... על הבנות בקולג'. אבל זה לא הדגש בפוסט הזה, כי פתאום סקוט נעמד ואמר:" I'll miss you during winter  break guys". עוד שלושה ימים וחצי בערך אני, תיק גב, גיטרה וקיטבג צבאי ישן נושן נדשדש במעלה מדרגות האוטובוס. האוטובוס הזה ייקח אותי, אם לא הבנתם, לשדה התעופה שממנו מתחיל המסע האווירי שלי בחזרה לישראל.
אחרי הנאום הקצר וקולע ללב שנאם סקוט החלטתי שזה זמן להסתכל במראה, לראות מה השתנה, מה נשאר אותו דבר, איפה התפתחתי? או איפה נסוגתי לאחור? האם אני מרוצה ממה שעבר עלי? האם אני מאושר?

המיטה שלי בתחילת השנה

המיטה שלי בסוף המחצית

אפשר לראות את התהליך שעברתי ממש טוב על המיטה שלי (מוזר ככל שזה נשמע). במהלך השנה תליתי תמונות של רגעים מהקולג' כל פעם שהתרגשתי, תליתי תמונות של משפחה וחברים מהארץ כל פעם שהתגעגתי, התחלתי לאסוף פוסטרים אומנותיים, ברכות יומולדת, מכתבים וגלויות ישנות. (לא לדאוג הדגל עדיין מתנוסס בגאווה בחדר אבל על קיר אחר).
מה השתנה?
הרבה. לא רק אורך השיער ובתקווה גם הגובה (מה עשיתי רע שאני צריך להרגיש נמוך ליד כל המזרח אירופאים האלה?!) אלא גם האישיות. עכשיו חלקכם, קהל הקוראים הנכבד אולי תוהה שהרי זה ברור שבחצי שנה אישיות של אדם תשתנה באופן די ניכר כי אחרי הכל אנחנו כל הזמן משפיעים על הסביבה והסביבה משפיעה עלינו בחזרה א-ב-ל אני מאמין שהשינוי שאני חוויתי זה משהו שונה, אני לא אותו אדם שהייתי הופך להיות אם הייתי נשאר בארץ, לטוב ולרע. אני מטיל ספק יותר, אני חושוב יותר לעומק (כשהנושא מתאים לחשיבה עמוקה). המשיכה שלי לתחום ההומני בקשת המקצועות הלימודיים גבר (בלי להשפיע על משיכתי למקצועות הריאליים). אני מרגיש בוגר לגילי ואני גאה בתחושה הזו.

העברית שלי השתנתה, אני מרגיש שאני מדבר בלשון גבוהה יותר מהשפה היומיומית כי דווקא השפה הספרותית נשחקת אצלי יותר עקב מאגר הספרים הקטן שיש לי מהארץ, כלומר אני מתעסק עם עברית כתובה יותר מאשר השימוש שלי בעברית מדוברת. אני גם מרגיש את החורים שלי באוצר המילים גדל וגדל (אני מתבייש להודות שבפוסטים האחרונים השתמשתי לא פעם אחת ולא פעמיים בגוגל תרגום כדי לתרגם מאנגלית לעברית). מנגד האנגלית שלי השתפרה, בשבועות הראשונים בקולג' הייתי קם בבוקר, מרוט, ולא הייתי מסוגל להשתמש באנגלית. כשסקוט היה אומר לי:Good Morning" הייתי עונה לו:"בוקר טוב" בעברית! היום אני קם בבוקר והאנגלית נשפכת לי מהפה כאילו היא הייתה שם תקופה ארוכה מאוד (אני נזהר לא לומר תמיד).

למדתי על עצמי שקשר טראנסאטלנטי זה לא המומחיות שלי. אני די מאוכזב מעצמי כי חשבתי שאני אצליח לשמור על קשר עם האנשים בארץ בצורה טובה יותר. אם מישהו מכם נפגע, חשב שאני מנסה להיפטר ממנו או כל מחשבה דומה... אני ממש מצטער, אתם כולכם חשובים לי, ואף פעם לא הייתה לי הכוונה להתעלם\להתנתק באמצע שיחת פייסבוק או סקייפ בלי אזהרה\לענות להודעות ומיילים באיחור גדול.

למדתי פה דברים שנראים לאנשים כל כך פשוטים ומובנים מאליהם (ואולי לא) כמו לכבס, לגהץ, לאפות, לחסוך בכסף (לנסות), לארוז לבד, לפרוק לבד, לעשות החלטות מחושבות, לנהל את הזמן, להתמודד עם לחץ.... אני חושב בכנות שדברים כאלה צריך ללמוד בצורה כלשהי (ועדיף בצורה מעשית) בשלב הנעורים כי אחר כך זה מאוחר מדי...

אני חייב לומר שאני אישית מרוצה ויותר מאושר עם ה"אני החדש" אני מרגיש שבחצי שנה הזאת נבניתי בצורה אינטנסיבית והפכתי לאדם בוגר יותר, פתוח יותר ושמח יותר :)

חלק ב' - נכתב בישראל
אני עכשיו יושב מול המחשב הנייח בבית, שקט פה, כבר התרגלתי לרעש שתמיד יש ברקע כשאתה חולק את אותו מבנה עם עוד 50 אנשים. ההגעה שלי לארץ הייתה משהו מרגש מאוד, לאורך כל המסע האווירי שלי לא חשבתי על שום דבר אחר מלבד "מה יהיה אם...?", "כמה אתה חושב שהם השתנו?", "האנשים האלה יזהו אותי בכלל?". כשנחתי בישראל הרגשתי כאילו כל האנשים הזרים מסביבי בשדה התעופה יודעים את "הסיפור שלי" - הילד שלא היה בבית חצי שנה ועכשיו הוא חוזר... גם אפשר לומר שדי נראיתי ככה עם התיק הצבאי הענק, הגיטרה, והרעמה המתולתלת. ההרגשה הזאת באה אלי כי הכל זרם ממש טוב: המזוודה הגיעה ראשונה, לא היה תור בבידוק הדרכונים... אבל אחרי הכל זה רק מחשבה חולפת ;)
כשראיתי את המשפחה בפעם הראשונה הרגשתי אושר שפשוט אי אפשר לתאר... אז אני חושב שהתמונות ידברו במקומי...

השלט:"מי בא לאמא" מסתבר שהתכנון המקורי היה לכתוב את זה באיטלקית אבל...

בשנייה הראשונה שנכנסתי הביתה...

אחרי שהתאחדתי עם החברים והמשפחה, פגשתי תלמידים ישראלים מקולג'ים אחרים וביחד שיתפנו חוויות, עשיתי סדר בראש (ואת שיעורי הבית שקיבלתי) וישנתי הרבה הרבה אני מרגיש מוכן לעוד מחצית עמוסה, חווייתית, רועשת, לימודית, מרגשת, מרעידת אדמה (במובן המטאפורי הטוב) ונהדרת.

עוד פחות משבוע אני אעלה על עוד מטוס (לאוסף) והוא ייקח אותי לתורכיה. ההתרגשות והחששות המשפחתיות שאספסוף זועם על ארדואן ירמוס אותי באיסטנבול והציפייה לחקור ארץ חדשה ממלאים אותי עכשיו רק במחשבה על הטיסה.

תודה רבה על כל הרגעים שהענקתם לי כאן, בלעדיהם לא הייתי יכול למלא את המצברים כמו שצריך,
נתראה בחודש מאי,
איתן.

לונג וויקנד, חנוכה וליברמן הפקות בע"מ

חודש וכמה ימים שלא פרסמתי... הנה עדכונים מהחודש האחרון...
אז דבר ראשון בנוגע לימים האחרונים, למרות שיש יותר משבועיים עד חופשת החורף כבר יש הרבה דיבורים מסביב לנושא.. אני חוזר לארץ ב-12.12 בלילה... ואז אני הולך עם המשפחה למדבר לחמישה ימים!!! אני ממש מתרגש, כמה מוזר שזה נשמע אני מתגעגע למדבר (אפשר לזקוף את העובדה הזו לזכות המשצ"ים) אחרי המדבר אני עומד לבלות את חופשת החורף בלבקר את כל מי שאני מכיר ויכול לבקר ואז בערך שבוע לפני שהחופשה נגמרת אני אורז מזוודה וטס לבד לתורכיה להתארח אצל החבר שלי מתורכיה אלפג'ן!! בקיצור יש הרבה דברים לחכות בשבילם... :)

ועכשיו נלך אחורה בזמן... אבא בא לבקר! הוא הביא חבילות מהבית ומחברים שממש חיממו לי את הלב.. תודה לכולם!!! בזמן הביקור הלכנו עם כיתת אומנות ליום טיול בונציה כדי לראות את תערוכת האומנות הבינלאומית ה-Biennale. התערוכה הזו מתקיימת פעם בשנתיים בונציה כבר יותר ממאה שלמה, ואומנים מכל העולם באים לייצג את הארץ שלהם על ידי חשיפת הרעיונות, האידאולוגיות והכישורים שלהם בכל מה שנוגע לאומנות מודרנית וגם אומנות ויזואלית. היה ממש מדהים...

אבא מתעד אותי עושה כביסה בשידור חי

בטרייסטה עם אבא

אחרי הסופ"ש המהנה הזה הגיע הלונג וויקנד... 29.10 - 3.11 כל הימים האלה היו ימים של מנוחה נטו. כי היה לנו בעצם סופ"ש מוארך, הרבה אנשים הלכו לטייל למוסטאר, לרומא, לקרואטיה.. אני העדפתי להישאר בקולג' ולהעביר סוף שבוע (ארוך) ורגוע. במהלכו ביקרתי הרבה בעיר הקרובה לכפר דויינו שנקראת טרייסטה, חקרתי אזורים חדשים שלה וגם הכרתי קצת את המקומיים, בגטו היהודי (באמת שיש משהו במקומות האלה שגורם לי להיות שם הרבה יותר ממה שאני אמור.) גם היה לנו ערב ברוח תורכיה עם אוכל מתורכיה וריקודים תורכיים לכבוד יום הפיכתה של תורכיה לרפובליקה.

בנוסף חוליה ממקסיקו, נימרה מפקיסטן, סבסטיאן סלובניה, ליסה מצ'כיה, מרתה מלית'ואניה ואני חגגנו בחצות את חג ליל כל הקדושים, הלכנו למגורים הכי מפחידים ושקטים בקולג', התמקמנו בday room שלהם ישובים במעגל על שמיכות ועם stick lights מסביב לצוואר, ניסינו לתקשר עם המתים בעזרת לוח מכשפות וסיפרנו סיפורי אימה (זה היה ממש מדהים ומפחיד). חוץ מזה גם הלכתי עם אלפג'ן מתורכיה ואיליה מבלרוס ליום טיול בעיר שנקראת אודינה (היא במרחק שעה נסיעה ברכבת + חצי שעה נסיעה באוטובוס) אודינה היא עיר מדהימה, גם היא בנויה בצורה מאוד מעניינת הרחובות שלה לא בדיוק ישרים אלא יותר עקלקלים אז אתה מרגיש כאילו אתה בתוך מבוך עתיק.

אני ואילפג'ן באודינה

במהלך כל החודש הזה היו לי יותר מבחנים ממה שאי פעם היה לי בחודש רגיל בתיכון הרצוג בכפר סבא, אולי אני טועה אבל זה בגלל שפה צריך ממש להתכונן לכל מבחן כאילו זה מבחן מתכונת לבגרות (למרות שאין להם שום השפעה על דברים בעלי משמעות בעתיד) בשלב מסויים זה נהיה ממש מדכא ללמוד לכל המבחנים האלה ולהוציא תוצאות "ממוצעות פלוס מינוס" גם אי אפשר שלא לעשות בראש את ההשוואה בין סולם הציונים פה לסולם הציונים בארץ. ב-IB הציונים נעים מ-1 ל-7 כש-4 זה עובר. משמע 4 זה +60 בארץ 7 זה 90+, 6 זה 80+ וכך הלאה... אבל לא אמורים לעשות את ההשוואה הזאת כי היא לא פרפוציונאלית.. אני אדבר בכנות ואומר שמבחנים בארץ בנויים ככה שאם לא חרשת את החיים לקראת המבחן הזה ההסתברות שתקבל מעל 85 היא 80%. אם עושים את ההשוואה אז ההסתברות לקבל במבחן של ה-IB מעל 85 (הכוונה לקבל 6) בלי לחרוש היא 0%.
הרבה תלמידים כבר הגיעו למצב שהגיעו מים עד נפש כי גם הם עשו את ההשוואה הזו לציונים אצלם בארץ. המורים מסבירים כל פעם מחדש שהמטרה של השנה הראשונה ובמיוחד של המחצית הראשונה היא ללמד את התלמידים איך ללמוד בתוך המערכת של הIB יותר מאשר להגיע להישיגים מוצלחים.

כיתת איטלקית יוצאת להנות מהקפה האיטלקי המקומי על חשבון השיעור עם סטפנו המורה :)

עוד לפני הלונג וייקנד ועד יום שישי בערב ריטה מפורטוגל, קונור מארה"ב, ג'יאוליאנה מארגנטינה ואני ארגנו את המופע הכי מרכזי בשנת לימודים, הוא נקרא EE show. זה מופע שתלמידי השנה הראשונה מכינים
ומקדישים לתלמידי השנה השנייה, המופע הוא מין חגיגה שתלמידי השנה השנייה סיימו את העבודה הכי גדולה שלהם שנקראת Extended Essay (מכאן נובע השם EE). אז במקביל לכל הלימודים, האנשים החוויות, והנשימות (צריך חמצן לא? חחח) גם היינו שקועים בחזרות, ארגונים, קביעת תאריכים, שדרוג התאורה באודיטוריום, הכנת פיניאטה ועוד...
הנושא של המופע היה מסיבת פיג'מות, ב-19:45 ביום שישי ה 22.11 כל תלמידי השנה הראשונה כבר היו בקומה השניה איפה שהאודיטוריום, עושים הכנות אחרונות לקראת המופע תחת הפיקוד של קונור ג'יאוליאנה ושלי. תלמידי השנה השנייה והמורים כולם לבושי פיג'מות היו מתחת לאודיטוריום בקומה הראשונה בזמן שכמה תלמידי שנה ראשונה התהלכו ביניהם לבושי חליפות ונושאים מגשים עם עוגיות ובזמן שריטה מפורטוגל ניגנה מוזיקת ג'אז עם עוד כמה תלמידי שנה ראשונה.

תמונה של סרטון ה"חסות" בתחילת המופע

אחרי זה המופע התחיל: בוליווד, מקהלת זמר, fox song, בלט בזוגות, ריקוד dubstep, ושיר מתוך המחזמר greace הם רק טעימה ממה שהלך על הבמה באותו הלילה. היה ממש מדהים, כל השכבה עבדו בצורה מדהימה תחת פיקוד הרביעייה המנצחת חחחחח...
הנה סרטון של ריקוד שאני ארגנתי: "electronic hip-hop" איתי בריקוד: מתיס מצרפת, סקוט מסינגפור, דימה מרוסיה ואקי מאוסטריה: http://www.youtube.com/watch?v=XlRm6fJDDs4
ביום שני, באסיפה של הקולג' תיה מפינלנד וחוליה ממקסיקו עלו לבמה עם קערת ענק של עוגיות ונתנו למארגנים נאום תודה ממש מרגש ואז הן נתנו לנו את העוגיות כי לא היה לנו זמן להינות מהן במופע... כבר אמרתי שזה ריגש אותי?

גרטל מהונג קונג ואני אחרי המופע, מזיעים, עייפים אך מאושרים

לפני יומיים היה נר ראשון של חנוכה, מיכל אלה ואני ועוד 15 אנשים מכל קצוות העולם נאספנו ביחד, הצוות היהודי-ישראלי נתן הסבר על חנוכה, ואז הגיע שעת הדלקת הנרות והברכות, אלה מיכל ואני שרנו את הברכה ואחרי כל ברכה נופפנו עם היד וכולם צעקו 'אמן!' (יותר נכון 'איימן' בגלל המבטא חחחח). אחרי זה שמנו שירים ישראלים.. והיה לנו ערב מדהים. אתמול (חמישי) הוזמנתי על ידי החמולה האמריקאית (הכוונה לארצות הברית כן?) להצטרף לארוחת חג ההודיה. אני, שעד לפני כמה שבועות הייתי בטוח שחג ההודיה הוא חג נוצרי כללי ולא חג אמריקאי לאומי, ישבתי מסביב לשולחן עם סידני, צ'ארלס, אבלין, מאיה, קלייר וקונור וגם עם מקס המורה לביולוגיה ויוליוס המורה למתמטיקה ואכלנו את הארוחה הכי מפוארת מגוונת ולא תעשייתית שאי פעם נצפתה בקולג', האווירה המשפחתית והצחוקים פשוט עשו את הערב.

נר ראשון... (דודה ורדית הכנתי את העוגה שלך!!!)

כל החוויות האלה, הרגעים הארוכים והקצרים, התגליות שלי על העולם שמסביבי ועל העולם שממנו אני בא... לכל דבר ודבר שקורה כאן אין מחיר... ברוח חג ההודיה (טוב בסדר וגם חנוכה חחחח) אני מודה לכל גורם שהשפיע על הנתיב שלי בחיים ולו במעט (וגם הרבה), אני מודה למי שהביא אותי לכאן, עכשיו כשאני כאן נותר לי רק להפיק את המיטב...

חנוכה של אור! ועוד 14 ימים אני בבית!!!

שלום עולמי, דולומיטים וקווידיץ'

הקפוצ'ון עם הסמל של יודאבליוסי שקניתי :)

אוקיי אז את הפוסט הזה אני אנסה לא לגרור יותר מדי למרות כל הדברים המטורפים שעברו עליי... אני אתרכז בסופי השבוע... מתי שלא היו לימודים והתרכזנו בחוויות....
אז ביום ראשון בחצות (באותו יום פרסמתי את הפוסט הקודם) אגתה (פולין) נכנסת לחדר שלי וקוראת לי למטה... אני כמובן שהיה לי החשד שמשהו כזה יקרה ירדתי למטה לday room המוחשך... פתאום נדלק האור וכל התלמידים של המגורים שלי שרו לי שיר יומולדת והיו גם עוגות ואז נשארנו ערים עד שלוש בלילה (נו טוב יומולדת מותר לי) והיה ממש כיף... הלילה הזה הוכיח שאלי אני רחוק מהבית בישראל אבל גם פה יש לי בית, מסוג אשונה, אבל עדיין בית.

העוגות

חותכים את העוגה

יעקוב מסלובניה מקבל הצצה לחייו של האסייתי הממוצע מסקוט השותף שלי לחדר מסינגפור

בסופ"ש שבא אחריו הגיע הרגע המיוחל וכל הקולג' עלה על אוטובוסים לבוש בתחפושות לאומיות ובגדים צבעוניים בדרכו לטרייסטה. בטרייסטה העלינו מופע לכבוד PEACE ONE DAY - זה ארגון שקבע בשיתוף עם האו"ם שה-21.9 הוא יום השלום הבינלאומי (נשמע קצת אוטופי ובלתי ניתן ליישום אבל ביום הזה צוותים רפואיים ותמיכה כספית רבה מהאו"ם מתממשים לתמיכה בצרכים בסיסיים של אזרחים שחיים בצל מלחמות). המטרה של מופע הרחוב שאנחנו עשינו בטרייסטה היא להעלות את המודעות ליום הזה. במופע אני השתתפתי בריקוד אפריקאי, ריקוד תורכי וריקוד בוליווד. כל המופע הזה והיום הזה באופן מאוד כללי הוא בעל חשיבות רבה לקולג' ולכן כל החזרות וההכנות לקראתו היו רבות ודי עמוסות אבל בסוף מאוד נהנינו וגם קידמנו מעט מטרה מאוד טובה אז אני חושב שזה היה שווה את העומס.

אני במצעד הדגלים

תמונה אסייתי עם פלישה של ארה"ב חחחחח

לפני המופע ציירנו אחד על השני ציורים וכתבנו שלום בכל השפות! זה יצא מדהים!

הסוף שבוע שבא אחריו היה סוף שבוע רגוע (בגלגל"צ חחחחחחח) ובסופ"ש שבא אחריו הייתי בטיול של שלושה ימים בדולומיטים (שישי-ראשון בלילה) הטיול היה חלק מפעילות הספורט שלי של הטיפוס, באמת שהיה מדהים ומעייף, ישנו במין בקתת סקי כזאתי שעשויה מעץ ויש בתוכה אח וכל החבילה של בקתת חורף וזה היה מאוד נחמד. בערבים בישלנו לעצמנו, ניקינו אחרי עצמינו והעסקנו את עצמנו בערבים עם משחקי לוח כמו ילדים טובים חחחחח. בימים עצמם הלכנו להרים שונים על הדולומיטים רוב הטיולים היו בצעידה ולא בטיפוס אבל בואו נאמר שלא סחבנו את ציוד הטיפוס כל הדרך לחינם :)

את כל התמונות שתראו מהטיול הזה אני צילמתי (שיהיה ברור כן?)

מימין לשמאל אדריאן (קנדה), אמיליו (איטליה), נאצומי (יפן)

אני וביאנקה בנינו מן עמוד אבנים קטן כשהגענו לפסגה הכי גבוהה שטיפסנו עליה (2500 מטר!) כדי לסמן שהיינו כאן

מאיה מארה"ב עם הכובע המגניב שלה

מארי (נורבגיה) ואני מעבירים שיחה מעמיקה על אומנות בעודנו מנסים לעמוד בקצב של הסלובנים מטפסי ההרים 

כובש את הדולומיטים ;)

אדם מהונג קונג ודינו מסלובניה... אמממ כן..

סופ"ש אחר כך סבא משה וסבתא אסתר, הרבה חבילות ודברים חיוניים ביותר הגיעו איתם מהבית. תודה רבה לכולם על החבילות ותודה לסבא וסבתא על הביקור שחימם לי את הלב.

בשבוע לאחר מכן היה לנו occidental week (אוקסידנטל זה שם כולל לכל המדינות של מערב אירופה + צפון אמריקה + אוסטרליה) סוף השבוע הזה היה מלא בפעילויות, סדנאות וגם מופע גדול של כל האנשים מהמדינות האלה.
אפשר לומר שהפעילות הזו נפתחה במופע גדול שהיה לנו ביום שישי בערב (שעתיים וחצי זה יותר ממספיק!) עם בדיחות, ריקודים, שפות ודברים אקראיים מכל המדינות במכלול האוקסידנטל. למופע כל אחד קיבל הזמנה עם שם של דמות מפורסמת מהארצות האוקסידנטליות והוא היה צריך להתחפש אליה אני קיבלתי איזה שחקן קנדי שנראה ממש כמוני אז פשוט ביקשתי מפרייס שהוא אחד התלמידים איתי במגורים לספר אותי כמוהו..







אחריו ביום שבת היו לנו כל מני סדנאות, אני הלכתי לריקודים סלוניים וקווידיץ (כן כן קראתם נכון). בריקודים הסלוניים למדנו וואלס בסיסי ואז רקדנו אחד עם השני.. רגע מיוחד שם היה כשאני תיקנתי את ה"יציבה" של אחת התלמידות מאוסטריה.
הקווידיץ היה ממש מצחיק 20 אנשים מהקולג' חולי הארי פוטר (ואני ביניהם כמובן) נפגשנו במדשאה של בית הספר ושם התחלקנו לשתי קבוצות: סלית'רפאף (סלית'רין+האפלפאף) וגריפינקלו (גריפינדור+רייבנקלו). כמובן שאני הייתי בקבוצה שכוללת בתוכה את גריפינדור! בשבת בערב היה לנו home coming זה מגיע מאמריקה וזה גרסא פחות פורמלית של הprom (כי נשף אחד בשנה לא מספיק חחח). בקיצור היו זוגות שהלכו ביחד, אנשים שסתם הזמינו זוגות והיו כאלה שהלכו למסיבה עם כל החברים הטובים שלהם כמוני...

Jay Baruchel 1

Jay Baruchel 2

זהו לבינתיים מהשבועות האחרונים.. דבר אחרון: לכל היודניקים באשר הם שרוצים להגיע למקומות רחוקים עם אנשים מעניינים... ההרשמה למחזור הבא של UWC בישראל החלה! תחפשו uwc israel בגוגל :)

לימודים, רמי פתוח ויהודי בודד בגטו?!

בונציה עם נאטצומי, סופיה ורמיסה

לפני שאני מספר על מה עברתי בכל יום אני אספר לכם מה אני פחות או יותר עושה ביום לימודים רגיל:

המערכת פה בנויה על מבנה של שמונה ימים ולא שבעה כדי שכל פעם מקצועות אחרים יהיו בשעות הראשונות וככה התלמידים לא יהיו תמיד עייפים במקצוע מסוים שזה רעיון ממש ממש טוב (רמיזה למערכת החינוך אהמ אהמ). כל יום לימודים מלא פה הוא חמש שעות לימוד משמונה בבוקר עד אחת בצהריים :)

במתמטיקה אנחנו לומדים עכשיו חומר של כיתה ח' בצורה מאוד מהירה כדי לגשר פערים אז ההתמודדות עם האנגלית קלה יותר כי החומר קל.
בכימיה התחלנו ללמוד חומרים יוניים... המורה מונוטונית וכולם כמעט נרדמים אצלה (זה כתה של 12 אנשים בערך אז זה די מביך להירדם באמת חחח) אבל יש אני רושם הכל באנגלית ובמקרה הכי גרוע הולך לגוגל תירגום בצהריים (שניית סגידה לגוגל תירגום ומורפיקס שהביאוני עד הלום).
באנגלית יש לנו מורה אוסטרית ממש מצחיקה, בשיעור הראשון כל אחד היה צריך להגיד את השם שלו ותואר שמתחיל באותה האות כמו השם שלו ומאז אנחנו קוראים אחד לשני לפי התארים האלה:Adorable Andrej, Mysterious Marta וEntertaining Ethan - .
שיעורי אומנות לדעתי הם הכי מהנים כי אנחנו כיתה ממש קטנה (6 תלמידים ומורה קנדית אחת) ולכל אחד יש "ספר שרטוטים" שבו אנחנו מתעדים את העבודה וההתקדמות שלנו ואת התכנונים של היצירות.

דף מספר השרטוטים שלי על העתיד שלי

דף מספר הסרטוטים על משורר שכתב קינה על דויינו ועל ורדים

בשיעורי כלכלה יש לי מורה בריטי מבוגר מאוד (politcly correct חחחח) שחוץ משיעור אחד פחות מוצלח הוא ממש נחמד ובכתה שלו יש רמקולים והוא כל הזמן שם ברקע מוזיקה של כל מיני אומנים בריטים (תמר אחותי הייתה מתה ללמוד אצלו כי הוא שומע אדל כל הזמן).
שיעורי עברית נקראים פה world literature המורה של הכיתה זו המורה לספרדית שהיא גם המחנכת שלי ובכתה יש בערך 15 תלמידים (זה נחשב פה כיתה גדולה) שכל תלמיד לומד ספרות בצורה כללית ואז הוא עושה כמה עבודות שמתייחסות להפרשים תרבותיים בין התרבות שלו ליצירה ספרותית כלשהי וגם על יצירות מהשפה שלו. בשיעור האחרון כל אחד היה צריך להביא שיר מהשפה שלו להקריא אותו לכיתה ולתרגם אותו אז אני הקראתי את "קו העוני" של רוני סומק כי אם למדתי אותו בכיתה ט' ואני עדיין זוכר את כל הסמלים והפרשנויות שלו כנראה זה אומר שאני ממש אוהב אותו.
בשיעורי איטלקית למורה אסור לדבר באנגלית! בהתחלה הייתי בשוק כי בתחילת השיעור הוא פשוט דיבר מהר וזה נשמע כמו ג'יבריש ואז הוא התחיל להצביע על דברים ולהגיד אותם באיטלקית וחזרנו אחריו ובקיצור היום ניהלתי שיחה עניינית עם אחד התלמידים האיטלקים בצורה מוצלחת למדי חחחחח.

ביום שלישי היה השיעורים הראשונים ביותר, המורים הציגו את עצמם וניסו להיות מצחיקים (בדרכם המוזרה של המורים) אחרי זה היה לי taster session שזה בעצם "שיעור ניסיון" בשבוע ההוא הייתי צריך לבחור איזה פעילות ספורט אני רוצה לקחת בתור פעילות השנה כי כדי לקבל את הIB כל תלמיד חייב להשתתף בפעילות ספורט, פעילות יצירתית ופעילות התנדבותית לפחות פעם אחת בשבוע. אז הלכתי לשיעור ניסיון בטיפוס צוקים. קבוצה של 14 תלמידי שנה ראשונה 2 תלמידי שנה שנייה מורה ועוד מבוגר שמנחים את הפעילות ביחד נכנסו לשני מיניבוסים וביחד נסענו 10 דקות לצוק שנמצא ממש קרוב לדויינו ליד איזה אגם ונהר. כשהגענו הסתכלתי למעלה ואז הסתכלתי על האנשים מסביבי ואז שוב פעם למעלה ואמרתי: "אין מצב שאני עושה את זה"... חילקו לנו קסדות, נעליים מיוחדות לטיפוס ומין רתמה לגוף שמתחברת לחבל שעליו מטפסים. המדריך של הפעילות עשה לנו הסברי בטיחות בשפה חדשה למדי: פנטומימה-איטלקית! ולמרבה המזל זה עבד והבנתי איזה קשרים צריך לעשות וכ'ו.. בתום הפנטומימה המורה ביקשה מתנדב שיטפס ראשון ויעקוב מסלובניה התנדב, וברגע שהרגליים שלו חזרו לקרקע מישורית אני כבר התחלתי לטפס והאמת שאני לא מתחרט! ממש נהניתי!! טיפוס זה ספורט מהנה ומאתגר שגם מחזק מאוד את השרירים.
ועכשיו זה הספורט שאני עושה בשביל הIB.

כמה תמונות מהטיפוס:

מקשיבים להדרכה...

ג'ולין (סינגפור) מאבטחת אותי (בלי ידיים?! חחחח)

מטפסים...

נהנים מהנוף (כןכן טיפסתי עם המצלמה בשביל התמונה הזאתי)

 ביום רביעי אחרי הלימודים השיעורי ניסיון המשיכו ואני ואיליה מאיטליה החלטנו ללכת לריקוד (לא היה מתואר באיזה סגנון מדובר אז יצאנו מנקודת הנחה שאם תהיה דרישה להיפ-הופ או משהו בסגנון אז יענו לדרישת הקהל) – טעות חיינו במשך שעה וחצי היינו צריכים להביט בבואה של עצמינו במראה מנסה לחכות תנועות של מדריכה ספרדית שלא יודעת מילה באנגלית או איטלקית חוץ מלספור עד שמונה... בקיצור היה מצחיק

ביום חמישי גם כן – לימודים ואחרי זה שיעור ניסיון של קייאקים. ידעתי לא לצפות למשהו מיוחד כי היה מדובר בקייאיקים בים ולא בנהר... בקיצור בחרתי בטיפוס :) בארוחת הצהריים של אותו היום אני והסקנד ייר שלי הבאנו לחדר האוכל תפוחים ודבש וחילקנו לכולם תוך כדי שאנחנו מסבירים על המשמעות של ראש השנה ומלמדים את כולם להגיד "שנה טובה בעברית".

ביום שישי כבר הייתי עייף בגלל שיעורי הבית הרבים וכל הספורט אז החלטתי אחרי הלימודים שאני וכמה חברים לא הולכים לאוסמיצה (סיפרתי בפוסט הקודם מה זה) בסוף הסתבר הרבה סקנד יירס נשארו בגלל שיש להם משימה מאוד גדולה להגשה להכין שנקראת EE ויש לה חלק גדול מהציון הכולל של הIB. אז כמה אנשים ארגנו סרט בday room של המגורים הכי גדולים כי יש להם מקרן ומערכת סטריאו... הם רצו לשים איזה סרט צרפתי נחמד שראיתי פעם בחטיבה אבל הוא לא עבד ואף אחד לא ידע מה לעשות ואז אני נזכרתי שיש לי את הסרט V for Vendetta שחבר שלי דן הביא לי לפני הטיסה אז פשוט ישבנו 20 ומשהו אנשים וראינו את האיש במסכה מחסל את הקומוניסטים-קפיטליסטים לעתיד של אנגליה למכוניינים הנה טריילר:http://www.youtube.com/watch?v=k_13fFIrhPk.

בסוף הסרט אני רמיסה (הודו) וקרלוס (ספרד נראה לי) חזרנו למגורים שלנו וגילינו שסבסטיאן (שנה שנייה מסלובניה) עשה שם מסיבת תה גדולה כי הרבה אנשים הצטננו. בדיוק הגעתי כשסבסטיאן יעקוב קריסטיאן (כולם מסלובניה) ויאו (סין) פתחו משחק של רמי פתוח (שזה משחק קלפים) אני ישר קפצתי ואמרתי שאני מצטרף בסיבוב הבא (סבתא שלי לימדה אותי את המשחק). הסלובנים הרימו גבה (רמי פתוח במזרח התיכון?!) ושאלו אם אני רוצה שהם ילמדו אותי את החוקים. אמרתי שאני יודע את המשחק מצוין וגם הראיתי להם כמה מצוין אני יודע אותו כשבסיבוב הראשון ניצחתי, וגם בזה שאחריו (יאו פורש) וגם בזה שאחריו אני מנצח. וכך נגמר טורניר הרמי הפתוח.
אני ממש גאווה לאומית חחחחחח...

ביום שבת חצי מתלמידי השנה הראשונה היו בטיול לונציה ורוב תלמידי השנה השנייה עבדו בחדרים שלהם או בסיפרייה על העבודה הגדולה שלהם (EE). אז נשארנו מעט מאוד אנשים בקולג' והעברנו את היום בלהירגע... הלכנו למזח ושחינו בים...

ביום ראשון אני ומרים (Maryam) שנה ראשונה מאיטליה ארגנו ישיבה באודיטוריום רק של ה-primi. בקולג' יש מסורת שנקראת EE friend: זה כמו משחק גמד וענק.. כל פרימו מקבל שם של סקונדי והוא צריך להביא לו מדי פעם מתנות אנונימיות קטנות (שוקולד, שיר, ציור או משהו יותר שימושי חחח) וככה ממשיכים באנונימיות עד November show שזה כמו המופע שהסקנד ייר עשו לנו רק שאנחנו מארגנים אותו בשבילם... כל המטרה של הדבר הזה הוא לתת תמיכה לסקונדי בזמן שהם עומלים על העבודה שלהם (מסכנים חחחח). אחרי זה בערב הייתה לנו עוד ישיבה של כל הקולג' על משהו שנקרא peace one day. זה ארגון של יום השלום העולמי, ב-21.9 מדי שנה יש יום שלפי חוק של האומות המאוחדות חייבים לקיים בו שלום ומאות מיליוני אנשים ברחבי העולם מציינים אותו בכל מיני דרכים שונות http://www.youtube.com/watch?v=4khdQUlNgg4. בקולג' אנחנו הולכים לארגן אירוע די גדול, בצהריים יבואו אלינו תלמידים מכל מיני בתי ספר מהאזור (איטליה וסלובניה) ויעבירו להם ולנו גם הרצאות בנושא של שלום ובעיות עולמיות (בתקווה גם לפתרונות). אחרי זה כל התלמידים בקולג' יסעו לפיאצה המרכזית בעיר טרייסטה ויעלו שם מופע של ריקודים מסורתיים מכל העולם כדי להעלות את המודעות ליום הזה... אני כבר בחזרות לריקודי בוליווד, ריקוד תורכי וריקוד אפריקאי :)

משני ועד חמישי לא היה משהו מעניין כל כך... לימודים ארוחת צהריים ואז שיעורי בית או הסתובבות בכפר.

ביום שישי במקום ללמוד אני ועוד כמה תלמידים הלכנו להנפיק תעודת תושב כדי לקבל אישור להישאר באיטליה לשנה הקרובה. נסענו לטרייסטה באוטובוס... אחרי ההמתנה הארוכה בתור איילפג'ן (תורכיה), רמיסה (הודו), ביאנקה (הונג קונג) סניהה (הודו) ואני החלטנו להישאר בטרייסטה ולהסתובב... הדבר הראשון שסניהה ואיילפג'ן רצו להראות לנו (הם סקנד יירס אז הם מכירים את העיר טוב יותר...) זה חנות עתיקות.
אני החלטתי שחנות  עתיקות זה סוג החנויות האהוב עליי, יותר מחנויות גלידה (והגלידה פה הכי טובה בעולם). אתה נכנס לחנות שמורכבת משלושה ארבעה חדרים וכל חדר עמוס ואבוס בספרים, כלים, מגילות, פוסטרים, דיסקים ישנים, צעצועים ישנים, ריהוט ישן ועוד מלא דברים, אפשר למצוא בחנויות האלה כל דבר כל עוד הוא נחשב ישן. אחרי שהיינו בחנות איזה חצי שעה (קניתי שתי גלויות ישנות עם ציורים ממש מגניבים ומין דמות ויקינג מוכספת שעלתה לי רק יורו ואני שם אותה על חוט מסביב לצוואר חחחחח) אחרי זה הלכנו למסעדה הודית

מימין לשמאל: רמיסה, איילפג'ן, סמיהה, ביאנקה ואני.

שהייתה הפסקה נהדרת מהאוכל בחדר אוכל בקולג' (אני כבר מתעב פסטה כי זה מה שיש לאכול כ-ל י-ו-ם!!!) אחרי המסעדה ההודית (שהייתה cultural moment לשתי ההודיות בחבורה) הלכנו למכולת סינית בשביל ביאנקה, קניתי צ'ופסטיקס ונודלס להכנה במים חמים (כל אלה ממש זולים פה!) וחגורה איטלקית (כן כן תגידו שאני מושפע). הסיור הקטן שלנו בטרייסטה היה ממש נחמד וכיפי, למדתי המון על האנשים האלה וממש התחברתי אליהם...

ביום שבת קמתי בחמש וחצי בבוקר בגלל שהייתי צריך להספיק לאוטובוס לונציה!!!!!!!
היה ממש מדהים בונציה, כולם ישנו בנסיעה הלוך... אבל אני זוכר שראיתי את כל השדות והאחוזות הקטנות שיש לאנשים בכפרים שבדרך...
במעבורת לונציה היה ממש קר, כולם עשו פוזות מהטיטאניק וסרטים אחרים והיה הרבה צחוקים,

מימין לשמאל: דימה (רוסיה), שילינה (דנמרק) וסאשה (גרמניה) בפוזת טיטאניק

כהגענו לונציה אמרו לנו עברנו בעיקר במקומות תיירותיים: כיכר סאן מארקו, הכנסייה הקאתולית הענקית וכ'ו בכל מקום רואים את האריה המכונף שהוא למעשה הסמל של ונציה.

אחרי זמן חופשי של כמעט שעתיים של הסתובבות בסמטאות ונציה ומעבר במקומות פחות תיירותיים אך נהדרים לא פחות

נפגשנו כולם בתחנת הרכבת ומשם הלכנו לגטו היהודי. בגטו הזה אומנם לא בכיתי מהתרגשות אבל כן התרגשתי לראות אותיות בעברית מחוץ לבית חב"ד והמוזיאון לעברית וגם די התרגשתי לשמוע עברית ואנשים מאחלים אחד לשני "גמר חתימה טובה", נתנו לנו 10 דקות חופשיות להסתובב בגטו בעיקר כי היה שם כמה יצירות אומנות על השואה, אני ניצלתי את הזמן כדי לכתוב על המפה של ונציה מכתב קצר לאלון שהוא בעלים של גלריה לאומנות בגטו ולהשאיר את המפה אצל החנות שליד הגלריה *טעות מספר 1*.
את שארית הזמן ניצלתי כדי להיכנס לבית הכנסת הראשון שראיתי ולדבר עם היהודים המקומיים בעברית (העברית מעט כושלת מצידם למרבה האכזבה) כמה דקות לאחר מכן אני יוצא מבית הכנסת ומגלה שכל הקבוצה של הקולג' נעלמה. הדבר הראשון שאני עושה זה לצחוק על הסיטואציה שהנוצרים (ברובם) נטשו את היהודי בגטו. אחרי זה חיפשתי את המספר של המורה בטלפון וגיליתי שאין לי אותו *טעות מספר 2*. בשלב הזה טיפה נלחצתי אז התקשרתי לסקונדה שלי שגם צחקה איתי על הסיטואציה ואז נתנה לי את המספר. התקשרתי למורה שקצת כעסה אבל לא מאוד כי:"בונציה תמיד מישהו הולך לאיבוד". היא אמרה לי שהיא תחכה לי בסאן מרקו ליד המגדל הגדול (אולי אתם לא יודעים אבל אני ידעתי במה מדובר). ישר תפסתי עוברת אורח יהודיה שתסביר לי איך להגיע לגשר מסויים שממנו ממש קל להגיע לסאן מרקו וישר פצחתי בריצת חיי ומדי פעם עצרתי ודיברתי בשפה חדשה שהמצאתי שמשלבת איטלקית, צרפתית, ספרדית ופנטומימה כדי לוודא שאני בכיוון הנכון. אחרי 10 דקות מצאתי את המורה שנדהמה איך הגעתי כל כך מהר (בזכות כוחות המש"צ!!!!) ושכחה לנזוף בי (למרות שלדעתי היא לא הייתה אמורה אבל פסדר...) וכולם צחקו על הסיטואציה וחזרתי הביתה בשלום :)

קבוצת המטיילים....

אחרי היומיים האחרונים החלטתי שאני ממש אוהב את איטליה, הארכיטקטורה, הסיגנון, האנשים הפתוחים במידה שמזכירה רק קצת את ישראל וגם השפה למרות שלדעתי השפה שהמצאתי טובה יותר חחחח... גם הגעתי למסקנה שאני מעדיף את טרייסטה ודויינו על מקומות תיירותיים כמו ונציה, שניהם מקומות מאוד יפים אבל בטרייסטה ודויינו יש את השקט והאוטנטיות שונציה ומקומות תיירותיים אחרים איבדו ממזמן.

אוהב, מתגעגע ומחר יומולדת!!!
-איתן-